אביגדור ליברמן: המניפולטור 

שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, הפך בחודשים האחרונים לאורח קבוע באולפני הטלוויזיה על תקן של מומחה להדברת הטרור בדרכים מקוריות בדוקות. כך אירע גם השבוע, בעקבות התקפות הטרור בבריסל. ליברמן ניצל כדרכו את הופעתו בערוץ 2 כדי לנגח פעם נוספת את שנוא נפשו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולהאשים אותו שבמקום להעניק טיפול שורש לביצת הטרור - הוא מנסה לרסס את היתושים.

שר הפנים אריה דרעי, שלא קיבל עדיין הכשר סופי של שופטי בג"ץ לכהן בתפקיד רגיש זה, חידש השבוע במקביל את מאמציו לצרף לממשלה את לליברמן. לשניים יש הרבה קווים משותפים: שניהם פוליטיקאים משופשפים וחסרי מעצורים שבזים לנתניהו, לא סוגדים לשלטון החוק ואין להם בעיה לעקוף אותו מדי פעם. ליברמן ודרעי הם ערמומיים, תחמנים, אלופי הקומבינות שמנסים להציג עצמם כפטריוטים שטובת המדינה קודמת לטובתם האישית.

בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים הציבו השנים "חייל" שלהם, משה ליאון, בתקווה שאחרי שייבחר יהיה להם ערך מוסף אישי. שניהם דיקטטורים במהדורה ישראלית, שעומדים בראש מפלגות מושחתות שכוללים חברי כנסת ובעלי תפקידים ציבוריים למיניהם שהצטיינו בעבר בשאיבת כספי הקופה הציבורית.

מדוע זקוק דרעי לליברמן? לכאורה מצבה של ש"ס טוב בממשלה צרה וסחיטה, אבל נראה שדרעי הגיע למסקנה שכדי להכריע את נתניהו ולסלקו יש לנהל את המאבק מבפנים. בשלב זה עדיף לליברמן לנהל את מאבקו מבחוץ, תוך שהוא משתף פעולה עם יאיר לפיד, שנוא נפשו של דרעי, שטוען לכתר הבכורה במאבק לראשות הממשלה כשהוא מסתמך על סקרים מחמיאים.

מבחינתו של ליברמן, לפיד הוא שחקן זמני בזירה. ליברמן אינו סופר אותו ואינו מעריך אותו. אין כל פוליסת ביטוח שליברמן לא ינטוש אותו בדרכו ללשכת ראש הממשלה. ליברמן אינו מסתיר את כוונתו להיות ראש הממשלה, ולמטרה זו כל האמצעים כשרים בעיניו – אפילו להתחזות לאדם אציל, אדיב, חביב, עדין, נדיב, מנומס ונעים הליכות; חלומה של כל אם עבריה לחתן. בפועל, לליברמן אין בעיה לזגזג, לבגוד בשותפים לדרך, לחצות קווים אידיאולוגים הלוך וחזור, להתכחש לעברו ולאחז את עיניהם של שותפיו הפוליטיים הפוטנציאליים. הוא גדול בכמה מספרים על כל מתחריו מהאופוזיציה החותרים גם הם לתפקיד זה.

לשבחו של ליברמן ייאמר, שבראיונות לכלי התקשורת הוא לא הסתיר את כוונתו להיות היורש של נתניהו. אפשר לסמוך על ליברמן שהוא יפעיל במועד המתאים את כל התרגילים המסריחים האפשריים כדי שהדבר יתבצע. על-מנת להגדיל את מרחב התמרון שלו, הכריז בשעתו ליברמן שהוא לא שייך לקואליציית "רק לא ביבי". אבל באחרונה הוא שינה כוון והפך לראש החץ במאבק נגד ביבי.

אם יהיה ראש ממשלה, ימשיך ליברמן בקו של קודמיו המושחתים. גם הוא התעשר במהלך שירותו הציבורי, אף כי עשה זאת בחשאיות ובדרכים עסקיות אפלות. כאשר נחשפה ערב הבחירות האחרונות פרשת ישראל ביתנו, טען ליברמן שזהו סיכול ממוקד בעיתוי מתוזמן מצידם של גורמים זדוניים במערכת אכיפת החוק, אולי בסיוע של גורמים פוליטיים עלומים.

ליברמן השתתף באותה עת בכנס של פעילי ישראל ביתנו באריאל. ליברמן נכנס לאולם לקול צלילי שירו של יהורם גאון "לא תנצחו אותי", שהיה מכוון כלפי חוקרי להב 433. ליברמן הכריז לקול התשואות של חסידיו: "זו חקירה פוליטית שנועדה לפגוע בישראל ביתנו בתזמון ותכנון מדויק של ערב בחירות. עד יום הבחירות יימשך מצעד הנחקרים ולא ייפסקו ההדלפות, אבל הם לא יצליחו לנצח אותנו".

בפועל, ההחלטה ההזויה של היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, שלא להעמיד לדין את ליברמן בתיק הגדול נגדו, סימנה את הדרך הקלוקלת לצאן מרעיתו. הוא שהמציא את השיטה לצבירת כספים בלתי חוקית בעזרת אנשים בעלי יכולת ונאמנות מוחלטת מהמאגר של מקורביו, בשני המשרדים הכלכליים שבהם שימש בעבר כשר – משרד התחבורה ומשרד התשתיות. בידי אומ"ץ מצויות עדויות של שני גופים בינלאומיים, שהיו קשורים בעבר במגעים מסחריים עם ישראל בתחומים של שני המשרדים הללו, שעל פיהן נציגים של ליברמן רמזו להם שלצורך קבלת החלטות מתאימות יש להעניק תמורה נאותה.

גם בשלוחות של המשרדים הללו – חברת החשמל, רכבת ישראל, מקורות, נתיבי ישראל, נת"ע ועוד – מוקמו העוזרים והסייענים של ליברמן שיושבים ליד הברזים הכספיים. כדי ללמוד כיצד פועלת השיטה, יש לקחת כמשל את חברת נתיבי ישראל, המגלגלת מדי שנה תקציבי ענק של מיליארדי שקלים. ליברמן השתלט על החברה באמצעות קצין המבצעים הראשי שלו, אלכס ויז'ניצר (שנעצר כאחד מחברי הרשת המושחתת של ישראל ביתנו), ששימש כמנכ"ל החברה והציב בה את אנשיו של ליברמן.

בין כותלי חברת נתיבי ישראל ומחוצה לה פועלים כמה גורמים ומאכערים החשודים בתפירת מכרזים בהיקפים כספיים גדולים. על-פי החשד, שולם שוחד לאישים מסוימים בישראל ביתנו. שמותיהם של כל המעורבים ידועים ומוכרים למשטרה, שחוקרת בימים אלה גם נושא זה במסגרת החקירה המסועפת בפרשות השחיתות של ישראל ביתנו.

דני עטר: שור מועד  

ידיו הארוכות של אריה דרעי מגיעות לכל מקום. הודות לפעילותו מאחורי הקלעים, התמנה אחיו עו"ד שלמה דרעי לסגן יו"ר קק"ל בתמיכתו של היו"ר החדש, דני עטר, שמרעיף עליו אהבה וסמכויות. עטר הבטיח אומנם אחרי בחירתו שיפעל למען טוהר המידות והשקיפות בקק"ל, אבל המציאות בשטח מוכיחה את ההפך, בעיקר כשהוא לפות בידי משפחת דרעי שאינה יודעת שובע ואינה מחמיצה שום הזדמנות ליהנות מהקופה הציבורית במישרין או בעקיפין. אומ"ץ טיפלה בעבר בהתנהלותו של עטר כאשר כיהן בתפקידים ציבוריים, והגיעה למסקנה שחובה לעקוב אחר פעילותו בקק"ל.

בינתיים, עורך משרד מבקר המדינה ביקורת ראשונה אי-פעם בקק"ל. היו"ר הקודם, אפי שטנצלר, אפשר לאנשי המבקר להתמקם במשרדי קק"ל, לעיין בכל מסמך ולקבל הסברים. אולם התנהלות זו הייתה בעוכריו לאחר שיצחק הרצוג הפר את הבטחתו לתמוך בו, ורקם יחד עם ח"כ איתן כבל את הדחתו, בנימוק שדוח המבקר עלול לגרום בעיות למפלגה ולו אישית. במקומו המליכו השניים את עטר – עסקן אפור, בעל קופת שרצים שחלקה נצבר במהלך שירותו כראש מועצת גלבוע.

עטר נחקר בשעתו בחשד לעבירות של מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה, בעקבות דוח של מבקר המדינה בנושא הסעות תלמידים לבתי ספר ולמוסדות חינוך. למרות שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק, נדף מפרשה זו ריח רע שהצביע על אופיו של עטר. בדוח מבקר המדינה על הבחירות לפריימריז לכנסת ה-17 נקנס עטר ב-7,700 שקל בשל חריגות מהנהלים. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2009, נקנס עטר ב-13,400 שקל בשל חריגות דומות בבחירות לראשות המועצה האיזורית גלבוע.

עטר לא מסתפק במעלליו בישראל. צילומים שבוצעו בשעתו על-ידי חוקרים פרטיים גילו, כי מה שאמור היה להיות אירוע פרידה רשמי מעיר תאומה בגרמניה, הפך לסיור בין מסעדות, קניונים ואף ביקור בקזינו. בדיקה העלתה, שהנסיעה לא אושרה מלכתחילה, וכי בעצם המדובר היה במשלחת מיותרת שטסה לבילוי של יומיים וחצי ללא מטרה ראויה. עטר הכחיש שעסק בהימורים.

יוחנן דנינו: זן מוגן 

למרות שחלפו כמה חודשים מאז שיוחנן דנינו פרש מתפקידו כמפכ"ל המשטרה, עדיין לא נשכח מסע הפרידה היוקרתי והיקר שערך ביחידות המשטרה ברחבי המדינה. מסע זה היה כרוך לא רק בבזבוז כספי ציבור אלא גם בשיתוק העבודה המשטרתית השוטפת, אבל לדנינו זה לא היה אכפת במיוחד.

הביקורת הציבורית המוצדקת דרבנה את תנועת אומ"ץ לפעול בכמה מישורים, הן כדי שדנינו ישא בתוצאות (ואולי בחלק מההוצאות) והן כדי להפיק לקחים לעתיד. למרבה הצער התגלה דנינו כזן מוגן מפני גופי אכיפת החוק. כך היה בעת שירותו הפעיל, כאשר חומרים מטרידים על התנהלותו הגיעו לידי מח"ש וגורמים נוספים ולא טופלו כנדרש, וכך קורה בימים אלה כאשר דנינו הוא אזרח מן השורה.

הפנייה הראשונה של אומ"ץ בנושא מסע הפרידה של דנינו הייתה למשרד מבקר המדינה. ניצב בדימוס עמיחי שי, יועצו של המבקר לתפקידים מיוחדים, שמן הסתם מכיר היטב את דנינו מתקופת שירותם המשותפת במשטרה, השיב לנו: "הנושא נמצא בבדיקה בחטיבה לביקורת במשרדי הממשלה ומוסדות השלטון". הבדיקה לא נסתיימה כנראה עד היום. גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, לא נקט בפעולה ממשית והעדיף להעביר את הטיפול ללשכת פרקליט המדינה. הפרקליט שי ניצן התלבט כיצד לנהוג בפרשה, ולאור זאת פנינו לנציבות הביקורת על הפרקליטות כדי שתבדוק את התנהלותו.

ראש אגף התלונות הפרטניות, עו"ד אילאיל פלמוני-שלזינגר, השיבה לי לפני מספר ימים: "העברנו את פנייתך לעו"ד שי ניצן, פרקליט המדינה. הפרקליט שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, ובו כתב שהשאלה אם לפתוח בחקירה פלילית נגד מפכ"ל המשטרה לשעבר יוחנן דנינו היא בליבת שיקול הדעת, ולכן ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על הפסקת הטיפול בפנייה בהתאם למסמך העקרונות מכוחו הוקמה ופועלת נבת"ם הקובע שלא יתבררו תלונות הנודעות לשיקול הדעת המשפטי. לאחר בדיקה נוספת של הפניה הגענו למסקנה שהיא עוסקת בשיקול דעת משפטי ולכן הופסק בירורה". מבחינת גופי אכיפת החוק זה סוף פסוק של הפרשה. אומ"ץ בוחנת בימים אלה היבטים נוספים ואופציות אחרות.

נסיים בסיפור קצר, המקשר את דנינו למי שבו פתחנו – אביגדור ליברמן. דנינו הביע בפומבי את הערכתו שלא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. כדאי להזכיר שדנינו כיהן כראש אגף החקירות וטיפל באורח אישי בתיק עב-הכרס של פרשות ליברמן, והכיר היטב את מעלליו. כאשר ליברמן נתן את ידו למינויו של דנינו כמפכ"ל, היו רבים שהרימו את גבותיהם. הם לא העלו על דעתם שהנחקר ימנה את החוקר לתפקיד שבו יוכל להמשיך לחפש אותו.

אומ"ץ הגישה על כך לווינשטיין תלונה נגד דנינו, אך זה כדרכו מרח, משך וברח מהכרעה. מן הסתם וינשטיין נערך כבר אז לסגירת התיק הגדול נגד ליברמן. דנינו נחלץ פעם נוספת. קשה להניח שליברמן לא היה מודע ומעודכן לפחות חלקית במידע שהיה בידי המשטרה בקשר לחקירות נגדו. השאננות שגילה ליברמן לאורך כל התקופה הממושכת של החקירה והאמונה העיוורת שלו שגופי אכיפת החוק יחלצו אותו, צריכה להדאיג את כולנו.