|
|
מותו של איש הצללים (131) |      
עם לכתו בימים האחרונים לעולמו הותיר אחריו נחמיה מאירי מורשת של פעילות חשאית במוסד שהשתיקה עדיין יפה לחלק ממנה על תקופת שירותו ביחידת קיסריה, על חלקו בפרשת "לילהאמר" ועל פיקודו על הפעולה לשחרור הילד יוסל'ה שוחמכר.
שמו של נחמיה מאירי ז"ל, שנפטר לפני כמה ימים בגיל 85, לא מופיע בגוגל, אין לו ערך בויקיפדיה והוא גם לא אסף חברים בפייסבוק או צייץ בטוויטר. בכלל, נדמה לי שמאירי לא התמצא כלל במחשבים ובתחום זה היה שייך לדור הישן של האנשים שהעדיפו שלא להתמודד בערוב ימיהם עם החידושים הטכנולוגיים. אבל הוא התמצא היטב בתחומים אחרים שהשתיקה יפה להם.
מאירי היה במשך שנים ארוכות איש מבצעים בכיר במוסד שנטל חלק בפעולות חיסול ופיקד תקופה מסוימת על יחידת "קיסריה". יחידה זו הוקמה בראשית שנות השישים על-ידי ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שהיה בעברו ממפקדי לח"י וגויס למוסד לתפקידים מבצעיים מיוחדים.
קיסריה" היא עד היום יחידת החיסולים של המוסד שעסקה במרוצת השנים בחיסולים רבים של אנשים שהיוו סיכון קיומי למדינה או התנכלו לביטחונה. המדובר הוא, בין השאר, במדענים הגרמנים שעסקו בפיתוח מערכות נשק חדישות במצרים, בראשי ארגוני טרור, ברבי-מחבלים וביעדים רבים נוספים ששמם לא נודע ברבים.
מאירי לא דיבר מעולם בפומבי על פעילותו החשאית שהחלה בשב"כ, שבו מילא שורה של תפקידים שעל חלקם השתיקה יפה עד היום ונמשכה ביתר שאת בתפקידים מבצעיים במוסד.
גם את רעייתו הנאמנה שתחיה הוא הכיר במוסד, שבו היא מילאה תפקיד אדמיניסטרטיבי. גם היא לקתה במחלת השתיקה ההרמטית, מה גם שתקופות שונות בחייהם הם התגוררו בחו"ל תחת כיסוי והיא ידעה במה עוסק בעלה.
הספר שלא ראה אור
בשעתו, כאשר רפי איתן, מראשי המוסד לשעבר, חשף לקראת הבחירות לכנסת בראש רשימת הגמלאים, מבצע סודי של חטיפת קצין חיל האוויר הישראלי שביקש למסור מידע לשגרירות מצרים ברומא שבו נטל איתן חלק פעיל. בדרך חזרה לישראל נפח הקצין את נשמתו בנסיבות תמוהות ושנויות במחלוקת, ועד היום האמת לאמיתה לא יצאה לאור.
מאירי, שהיה האיש המרכזי באותה פעולה, רתח מזעם ואמר לי אז: "כדי לקבל מצביעים בקלפי ולרומם את עצמו הוא מוכר סודות מדינה. בושה וחרפה".
לפני כמה שנים, כאשר מאירי חגג את יום הולדתו ה-75, יעצו לו כמה מחבריו, ביניהם יעקב נמרודי, ללכת בדרכם של כמה מראשי המוסד לשעבר ובכירים אחרים, ולהוציא ספר על חלקו בכמה פעולות מבצעיות שהיו חיוניות לבטחון המדינה. מאירי דיבר איתי על אפשרות שאכתוב את הספר בשיתוף עמו בהוצאת מעריב, אך הוא לא קיבל אישור לכך מגורמי הביטחון המוסמכים.
אדם אחר היה יוצא אולי למאבק כדי שיוכל לפרסם ספר שיפאר את עצמו, אבל נחמיה קיבל זאת ברוח טובה ואמר לי: "לא נורא, אולי מוטב שאזרחי המדינה לא ידעו מה עשיתי ובאלה מצבים הייתי. לא כולם היו נקיים וסטריליים".
פעם פנה אליו עיתונאי זר וביקש לראיין אותו לסדרת כתבות על המוסד. מאירי סירב בתוקף וערך חקירה מקיפה כדי לדעת כיצד הגיע אליו.
כאשר הבאתי לו כשי ספר על תולדות המוסד, עילעל בו ואמר לי: "לא בטוח שאקרא אותו. מבצעים רבים לא כלולים בו ואני מניח שיש הגזמות ואי-דיוקים במבצעים אחרים".
עקרונות המוסד המקודשים בדמו
בתחום אחד בלבד היה מאירי מוכן להרחיב את הדיבור בהרצאות מרתקות שנשא בפני תלמידי בתי הספר העל-יסודיים על תקופת השואה שבה היה נער צעיר שאיבד את כל משפחתו וניהל מאבק הישרדות הרואי. ספק אם אלפי התלמידים ששמעו את הרצאותיו העלו על דעתם שלפניהם עומד אדם רב-מעללים בתחום הביטחוני שיכול היה להפרות את דמיונם. את מסע ההרצאות שלו החל נחמיה אחרי שפרש לגמלאות בפעם השנייה מתפקיד ניהולי בכיר בידיעות אחרונות.
מאירי שימש למעשה כקצין הביטחון והמבצעים, והיה מעורב בשורה של "פרשות" פנימיות. עד יום מותו נצר אותן בליבו ולא חשף אותן.
הסתבר שהעקרונות המקודשים של המוסד המשיכו לזרום בדמו של מאירי, והיו כאלה עם עוול בידם שיצאו מכך נשכרים מבלי שהיו ראויים לכך.
לא סלח לעצמו על "לילהאמר"
בתקופת עבודתו בידיעות אחרונות התיידדנו מאוד והזדמן לי להכיר מקרוב כמה מחבריו לנשק לשעבר, בעיקר חברו הקרוב ביותר חיים עילם. בהזדמנות מסוימת, כאשר התארחתי בביתו של עילם, נכח גם ראש השב"כ לשעבר אברהם שלום. נושאים ביטחוניים שונים בלתי מסווגים עלו על הפרק. באקראי הוזכרה פרשת לילהאמר ונחמיה ניסה בפעם המי יודע כמה להכות על חטא שהוא היה שותף לו בשוגג כאחד ממפקדי הפעולה בגלל טעות.
פעולת הזיהוי הייתה חפוזה ולא מקצועית. האיש לא היה המבוקש סאלמה אלא מלצר בשם אחמד בושאקי. באחד הערבים, כאשר ירד בושאקי מאוטובוס סמוך לביתו, ניגשו אליו שני גברים ולעיני אשתו ההרה שהייתה לצידו ירו בו 14 כדורים מטווח קצר ונמלטו, מרבית חברי צוות החיסול, ביניהם הררי ומאירי, יצאו מיד את המדינה.
עדים שהיו עדים למעשה מיהרו לעדכן את המשטרה על זהות אחד הרכבים שהיו מעורבים בפעולה ולמחרת, כאשר באו סוכנים להחזיר את המכונית השכורה לסוכנות ההשכרה, הם נעצרו על-ידי שוטרים שהמתינו להם במקום. מאוחר יותר נעצרו בביתו של קצין הביטחון של שגרירות ישראל שני חשודים נוספים מחוליית החיסול שזוהו כסוכנים של המוסד.
"פרשת לילהאמר" זיעזעה את ישראל כולה ואת הצמרת הביטחונית בפרט. התוצאה המיידית של כשלון הפעולה הייתה החלטה של ראש הממשלה גולדה מאיר להורות על הפסקת מבצע זעם האל.
הררי הגיש את התפטרותו כמפקד קיסריה, אך ראש המוסד דאז צבי זמיר וראש הממשלה מאיר סירבו לקבל את התפטרותו וגיבו אותו, אך כעבור זמן פרש מהמוסד. מאירי מילא את מקומו תקופה מסוימת ואחר כך פרש אף הוא. פרשה זו נחשבה לכישלון המבצעי היחיד של נחמיה מאירי ושנים רבות הוא לא סלח לעצמו.
נחמיה בצל פרשת יוסל'ה שוחמכר
למרות הקשיחות שהפגין מאירי כלפי חוץ וחוסנו הגופני והנפשי שהיו כרטיס הביקור של מקצועו הייחודי, מטבעו הוא היה אדם רגיש ואיש חברה להתרועע.
על פרשה אחרת שבה היה מעורב בעת שירותו במוסד הירבה בכל זאת מאירי לספר בהרחבה יתרה. היה זה המבצע להחזרת הילד יוסל'ה שוחמכר שנחטף על-ידי סבו החרדי תושב מאה שערים שלא היה מרוצה מהחינוך החילוני שהעניקו לו בתו החוזרת בשאלה וחתנו. הילד הוברח לחו"ל על-ידי חוגים חרדים קיצוניים וראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון הטיל על המוסד לאתרו בכל מחיר בגלל ההדים הרחבים שעוררה הפרשה במדינה.
בצניעות אומר שחשפתי לראשונה את הפרשה בידיעות אחרונות. המשך הטיפול בפרשה עבר לידי כתב העיתון יחזקאל אדירם שהתגורר בחולון בשכנות למשפחת שוחמכר. בהדרגה היכתה הפרשה גלים ועוררה זעם רב בקרב הציבור החילוני במדינה וגם הציבור המסורתי. בכל כלי התקשורת נשאלה שאלה שהפכה למטבע לשון: "איפה יוסל'ה?".
מאירי פיקד על הפעולה המסועפת שהתנהלה בניו-יורק ובפריס תוך שימוש באמצעים מתוחכמים. בשלב מסוים של החיפושים נאלץ מאירי להתחפש לרב ובשלב אחר חקר חקירת שתי וערב רב קיצוני שלא חדל לקלל את אנשי המוסד שנטלו חלק במבצע. בסופו של דבר אותר יוסל'ה והוחזר ארצה והמדינה חגגה. המעורבים בחטיפתו של הילד נתנו את הדין.
נחמיה, שנותר אז בצל, כמו בכל תקופת המבצעים, אמר לי באחת ההזדמנויות: "למרות ההוצאות הכספיות האדירות והמאמצים הרבים שהקדשנו לפרשה זו, הכל היה כדאי".
עשה ולא דיבר - והלך לעולמו
מצב בריאותו היה מעורער במרוצת השנים והוא עבר שורה של ניתוחים וטיפולים רפואיים ולא פעם היה על סף המוות אך שרד. לפני כמה ימים נפטר חברי מאירי, אחרי שמערכות גופו קרסו והוא נכנע לאחר מאבק עיקש. בהלווייתו השתתפו, בין השאר, כמה מוותיקי המוסד שנותרו בחיים וחברים אחרים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
נחמיה מאירי ז"ל נטל עמו לקבר סודות ביטחוניים רבים על מבצעים עלומים שהבטיחו את המשך קיומה של המדינה. הוא היה מאלה שעושים ולא מדברים. מספרם של האנשים מסוגו אינו רב. שלום לעפרו.
  
|
 |
|
|
|
| תגובות |
- שקיפות
03/02/2013 22:14:55
בבלוגים השתיקה לא יפה לשום דבר.
- מנחם טלמור
02/02/2013 20:24:06
יישר כח גדול, על סיפורך , מסכים עם מגיבים אחרים,
נחמיה ז"ל ראוי לאזכור ממלכתי, יש דרכים לכך,
יהי זכרו מברוך.
- ליאורה
31/01/2013 11:01:38
מעניין ביותר !
- רני
31/01/2013 11:01:10
איך איש יקר שכזה לא עוטר מעולם נראה לי שלפחות אחרי מותו ראוי שיעוטר בהערכה לפועלו ליום העצמאות הקרב אם תוכל לפעול. תבורך
- חדוה יחזקאלי
31/01/2013 09:50:05
אריה אתה אחד האנשים היקרים, שאם לא היית משהו היה חייב להמציא אותך.יכולת הכתיבה שלך מופלאה, בה אתה מגלה רגישות,ואהבה גדולה ובעיקר ידע רב..
- חדוה יחזקאלי
31/01/2013 09:43:41
מעטים האנשים שמקדשים את חייהם על מזבח מדינת ישראל. ונחמיה מאירי היה אחד מהם. כמה חבל שהאיש היקר הזה לקח איתו הרבה סודות לעולם שכולו טוב.
- ק.ש
31/01/2013 08:21:21
כמו שאתה יודע לחבוט באותם מפירי חוק,כך אתה רגיש ורך עם אנשים צנועים וענווים אשר תרמו רבות למדינתנו..
תודה שהארת לנו את דמות המופת נחמיה מאירי ז"ל.
- איש תקשורת
30/01/2013 07:59:53
חבל שנחמיה מאירי ז"ל לקח איתו לקבר יותר מדי סודות בטחוניים ואזרחיים
- אזרח
30/01/2013 07:59:06
מאמר מרגש על אדם נפלא. יהיה זכרו ברוך
- חן45
30/01/2013 04:57:19
אשרי העם שיש לו בנים כאלה.
בזמנו היכרתי אישית אחד מהצוות שלכד את אייכמן. כל מה שאריה כתב על נחמיה מאירי תופס גם לגבי האיש שהיכרתי. יבורכו לוחמים אלה.
- שלמה נקדימון
29/01/2013 22:21:24
קראתי בשקיקה את רשימתך. יפה עשית, יפה כתבת, הענקת כבוד לאיש נפלא. ברשימתי ב"ידיעות אחרונות" על פעילותו של יצחק שמיר אחרי הקמת המדינה סיפרתי מפי נחמיה, כיצד, לאחר הקמת המדינה, הוא שימש עוקב מטעם הש.ב. אחרי שמיר ואחדים מיוצאי לח"י, לראות אם הם נשאבים מחדש למחתרת. לאחר זמן, כאשר שמיר פיקד על יחידת "המפרץ" במוסד היה קשר הדוק ביניהם, ושמעתי מפי נחמיה, על קצה המזלג כמה דברים על כך. הדברים נכתבו הן בידיעות אחרונות והן בספר לכבודו של שמיר בו כתבתי פרק מורחב על שמיר במוסד (הכותרת "עשר שנים במחתרת ממלכתית").
- שאולי
29/01/2013 21:57:30
יפה נכתב על איש חזק במסלול חיים לא קל
- גילה
29/01/2013 21:40:29
יהי זכרו ברוך!
- איש מוסד לשעבר
29/01/2013 20:41:29
תודה
- השולף
29/01/2013 19:57:12
כתבה נהדרת על ציוני אמיתי. תודה לך!!!
- דפנה
29/01/2013 19:45:27
תודה על הדברים
- קורא מהשורה
29/01/2013 19:43:30
המושג "גיבורים אלמונים" הינו מעט האומר הרבה. מושג זה מכיל בתוכו שמותיהם של מעטים שעשו רבות ונצורות בשרותי הבטחון שלא על מנת לקבל פרס. העם בדרך כלל אינו מודע להם אלמלא אנשים בודדים כאריה אבנרי, החושפים אותם לאור שמש לאחר לכתם. סיפורו של איש המוסד מ"קיסריה" הוא סיפור על אוד מוצל מאש החוזר לחיים ולפעילות של תקומה. לאנשים כאלה נישאר אסירי-תודה.
- לני אורן
29/01/2013 19:42:23
אני גאה להיות אזרחית מדינת ישראל, בזכות אנשים משכמם ומעלה, שמסרו עצמם לדעת...יהי זכרו ברוך איש יקר ואמיץ
- מרים סופר
29/01/2013 19:41:56
עצוב לראות כמה אתה צודק שיש אנשים שה קריירה הפוליטית שלהם יותר חשובה להם מביטחון המדינה וביטחון אזרחיה! הלוואי ובכירי המדינה שעדיין אין בהם מספיק מהאופי הזה הזה ללמוד ממנו לשמור על שתיקה בדברים שהשתיקה יפה להם ולא להראות לכל הסובב אותם ולכל מי שרק מוכן להקשיב להם את הידע שלהם והיה זה לזכותו!
- חבר משותף
29/01/2013 19:33:37
אילו עם ישראל יודע מה עשה נחמיה למען בטחון המדינה היה מעניק לו אות גבורה
- יודע סודות
29/01/2013 19:21:23
נחמיה היה אמור לשמש חבר בחוליה שחטפה את אייכמן ורק בגלל שהיה חולה לא יצא למשימה. הוא צטער על כך זמן רב אך פיצה אתך עצמו במבצעים רבים אחרים שבהם נטל חלק שחלקם נשמרים בסוד עד היום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
