אומנם נהוג לומר "אחרי מות קדושים", אך שכני, עד המדינה ש"ד שהלך לעולמו, היה רחוק מאוד מלהיות קדוש. הוא החליט להעיד במשפט הולילנד רק משום שלא שילמו לו כספים שהגיעו לו לדבריו ושהיו יכולים לסייע לרווחתו בערוב ימיו. אף על-פי כן ייזקף לזכותו שהוא מת על מזבח המאבק נגד השחיתות הציבורית שהפכה למחלה ממארת במדינה


עד המדינה ש"ד התגורר בשכנותי במרחק של כמה בתים בלב תל אביב. למרות שלאורך חייו הוא היה אדם עתיר ממון נכסים שרובם הושגו בדרכים לא כשרות תוך ביצוע עבירות פליליות כאלה ואחרות הוא גר בדירה שכורה.

במשך שנים גלגל ש"ד סכומי עתק שחלקם היו של אחרים ומיעוטם היו שלו בעסקות סמויות שלא כולן נחשפו. ספק אם בני משפחתו הקרובים הכירו את מלוא מעלליו. גם שלטונות אכיפת החוק בארץ ובחו"ל לא היו מודעים להן. בערוב ימיו היה ש"ד פושט רגל שהחליט להיות עד מדינה באחת מפרשות השחיתות הגדולות בתולדותיה ובתמורה לכך קיבל קצבה חודשית נדיבה שאפשרה לו לחיות בלי הכבוד שאבד לו מזמן.

אחת לכמה ימים הייתי פוגש בו באקראי מטייל לאטו בכיכר נשען על מקל ומלווה בשני מאבטחים. אחר כך ישב על אחד הספסלים ובעיניו הבוהות סקר את העוברים ושבים. למרות שמבטנו הצטלבו לא החלפנו שלום ולא אמרנו מילה זה לזה. שכן טוב הוא לא היה.

ראשית היכרותי עם ש"ד 
ספק אם ש"ד זיהה אותי למרות שאנחנו "מכרים" ותיקים משני צדי המתרס. ההכרות שלנו החלה לפני כשלושים שנה בתחום המקצועי כאשר הוא כיהן כמנהלה של קבוצת חברות ציבוריות כלכליות שקרסה ואני שימשתי עיתונאי חוקר ב"ידיעות אחרונות".

בדקתי ומצאתי שבצעירותו הוא היה חוקר ביולוגי במכון ויצמן אך היו לו עיניים גדולות והוא החליט להתעשר באמצעות כניסה לעולם העסקים וההשקעות. בהדרגה הוא קנה לו מעמד של "אשף כלכלי" אחד מאלה שפעלו בבורסה בשנות השמונים ותרמו את חלקם למפולות. אילי הון בעלי חברות כלכליות הימרו עליו והוא הימר על כספי הציבור. 
 
באותה עת החלה החקירה של הרשות לניירות ערך לבדיקת נסיבת הקריסה שעוררה אז הדים רחבים במדינה בעיקר לאור העובדה שהיו מעורבים בפרשה אנשי משק בכירים וגם כמה אישי ציבור מפוקפקים מהליגה הממלכתית. יו"ר הרשות לניירות ערך דאז אליעזר שילוני שזהה את העבירות הפליליות החמורות שבהן היה מעורב ש"ד עד צוואר העביר לחקירת המשטרה כמה אספקטים.

ש"ד עשה מאמצים בלתי נלאים לחלץ את עצמו מהבוץ שבו שקע עד צווארו. באחת השיחות שהיו לנו אז שצוטטה בעיתון אמר לי בין השאר: "אם הייתי פותח את פי היו כמה אישים ידועים במדינה נכנסים לכלא להרבה שנים". אבל ש"ד לא פצה את פיו.

אולי בזכותם של העבריינים הפוליטיים הכבדים הללו הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה מבלי שהעבריינים נתנו את הדין. רק ציבור המשקיעים בבורסה התמים ברובו הפסיד את כספו.

ישראל, לונדון, ישראל
ש"ד לא יכול היה לסלוח לי על שהיה לי הכבוד המפוקפק להימנות על העיתונאים שחשפו את מעלליו. בהזדמנות מסוימת שלח אלי פרקליטו מכתב התרעה שבה ביקש ממני התנצלות ואיים עלי בתביעת לשון הרע, הוא לא ידע עדיין כנראה שאני אספן כפייתי של מכתבי איום מעורכי דין. בארכיוני יש מאות מכתבים כאלה. (את חלקם הצגתי פעם יחד עם כתבי תביעה שהוגשו נגדי שנתלו על חבלי כביסה והוצגו בתערוכה מיוחדת בגלריה של עמליה ארבל תחת הכותרת:"על חבל דק"). בסופו של דבר לא הוגשה תביעה וש"ד עסק בעסקי נדל"ן עצמאיים שבהם צבר רווחים נאים אבל לא חשש מדי פעם לבעוט בחוק. 

בסופו של דבר "נשרף" ש"ד בארץ בתחום העסקים ועבר להתגורר בלונדון. תחילה ייצג איל הון יהודי מקומי בעסקאות שונות ובשלב מאוחר יותר הפך לעצמאי שבה המשיך לעבור על החוק ולגלגל כסף ציבורי בהיקפים לא ידועים בהרפתקאות פיננסיות שונות שהותירו אחריהן נושים רבים. 

אחר כך חזר ש"ד לארץ והחל לעסוק בעסקות תיווך גדולות והיה מעין מעאכר שנכנס ויוצא במשרדי ממשלה ועיריות  ומנסה לקדם פרויקטים שונים. שם המשחק היה השוחד.

המפלצת האורבאנית והמושחתת
אחד הפרויקטים שבהם טיפל היה מתחם הולילנד בירושלים שהיה מעין מפלצת אורבאנית שהרסה את הנוף מסביב.
במשך תקופה ארוכה ניסו כמה עיתונאים חוקרים ואני ביניהם לפענח את תעלומת הקמת הפרויקט ולנסות לאתר את שמותיהם של האישים המעורבים אך בגלל פעולות טשטוש שונות שנעשו המלאכה לא הושלמה והפאזל היה חסר. 
 
בספרי "זעקי ארץ מושחתת" שפורסם לפני שלוש שנים ועל שערו מתנוסס לדיראון צילומו של ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט כתבתי בין השאר "מבנה מפלצתי זה המכער את הכניסה לבירת ישראל משקף יותר מכל את נגע השחיתות הציבורית שהספיק כבר להדביק את מרבית החלקות הטבות במדינה. מוזר שלאורך שנים לא הצליחו רשויות החוק לשים את ידם על המעורבים בפרשה העקבות לא הובילו אל אולמרט שבתקופת כהונתנו כראש העירייה נתקבלו כל האישורים הדרושים.

עד שיום אחד לפני כשנתיים וחצי החליט ש"ד, בתווכו של קצין משטרה בכיר בדימוס, לפצות את פיו תמורת מעמד של עד מדינה וקבלת פיצוי כספי נאות שמאפשר לו ולרעייתו לקיים רמת חיים סבירה. ש"ד החליט לדבר רק לאחר שהפרשה נחשפה ב-News1 והוא זומן ל"תשאול".
 
ש"ד אמר לאנשי הפרקליטות שדובבו אותו: "אני מודה שאני הייתי אחד העבריינים בפרשת שחיתות חמורה זו. רק לי יש אומץ לב להודות על כך. כל שותפי האחרים לדבר עבירה שותקים ורוצים למלט את עצמם מלתת את הדין". הפרקליטות הייתה מודעת היטב למצב בריאותו הרעוע אבל המסמכים הרבים והמידע הרב שסיפק היוו תשתית חיונית לפריצת דרך בפרשת שחיתות זו שהוגדרה כחמורה ביותר בתולדת המדינה. 

כספים תכשיטים ומתנות
כך נסללה הדרך להגשת כתבי אישום נגד שורה של אישי ציבור ואנשי עסקים בגין קבלת ומתן שוחד. הבולטים והמסקרנים ביניהם היו אהוד אולמרט ומנהלת לשכתו שולה זקן שנכנסים ויוצאים בשנים האחרונות בבתי משפט כנאשמים בפלילים.

בעדויות שמסר ש"ד במהלך עשרות הישיבות שהתקיימו עד למותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב סיפר, בין השאר, על רבבות דולרים שהעביר לבקשת אולמרט מכספי השוחד לאחיו יוסי שנמלט מהארץ אחרי שהסתבך עם השוק האפור.

במקביל נתרמו כספים למטה הבחירות של אולמרט וניתנו לו מתנות שונות. גם שולה זקן לא אימצה, כפי שמסתבר, את האמרה: "שונאת מתנות תחיה" וקיבלה מכספי השוחד מענקים כספיים נכבדים תכשיטים יקרים ומתנות  שונות. העדויות המפורטות של ש"ד החלו להלחיץ את הנאשמים. ש"ד החל לקבל איומים והטרדות בקצב גובר והולך.

מי עקב אחרי עד המדינה ?
בחודש ינואר אשתקד פניתי בכתב מטעם אומ"ץ אל ניצב יואב סגלוביץ' ראש אגף החקירות של המשטרה:

"תנועת אומ"ץ מגישה בזאת תלונה על חשד להטרדת עד המדינה בפרשת הולילנד בעקבות שידור אמש בחדשות ערוץ 2 שבו נחשף כי עד המדינה ביקר בחברת רעייתו בחנות בקניון ורכש עבורו עצמו דברי מלבוש יקרים דבר המעיד כביכול על מצבו הבריאותי והכלכלי.

החשיפה העיתונאית נעשתה ככל הנראה בעקבות מעקב צמוד אחר עד המדינה שנעשה ע"י חוקרים פרטיים שנשכרו ביזמת נאשמים מסויימים בפרשה זו או שליחיהם, דבר המהווה לכאורה עבירה על החוק.

סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע את האיסור של "הטרדת עד", כדלקמן: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים".

מטרת הוראת החוק הינה לאסור על כל הטרדת אדם בנוגע לעדות ולאפשר מסירת עדות באופן חופשי ולמנוע מגורמים בעלי עניין (למשל, משפחתו או חבריו של הנחקר/נאשם וכיו"ב) להשפיע, בדרכים שונות, על עדות שנמסרה/תימסר במשטרה או בבית המשפט. וכדברי בית המשפט בת.פ. 5472/03: "השימוש במילה "הטרדה" מצביע על כוונת המחוקק להקיף במונח זה את כל המעשים העלולים לגרום אי נעימות או אי רצון של המוטרד".

מטרת המעקב אחר עד המדינה הייתה לסתור את טענת הפרקליטות בעניין מצבו הבריאותי של עד המדינה שבגינה הוגשה בקשה לעדות מוקדמת של האיש.

אומ"ץ מבקשת לפתוח בחקירה בנושא חמור זה ולקבוע את זהותם של המעורבים בפרשה ולקבוע אם יש מקום להגיש נגדם כתבי אישום".