נהוג לומר "אחרי מות קדושים". זו הסיבה שלא ארחיב את הדיבור במסגרת זו על כך שערב התמוטטותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון אירע כמה ימים אחרי שהמשטרה הודיעה ללשכתו כי בכוונתה לחקור אותו כחשוד בקבלת שוחד בסך 4.5 מיליון דולר מאיל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף. השוחד ניתן באמצעות בנו גלעד תמורת ייעוץ בהקמת קולחוזים ברוסיה שאינם קיימים בארץ זו מזה שנים.

החקירה המשטרתית נמשכה זמן רב מעל למקובל, והיה גם מי שדאג לדחוק את התיק לקרן זווית. רק אחרי לחצה של תנועת אומ"ץ הועבר התיק לפרקליטות שנהגה גם בסחבת בלתי מובנת וסיפקה לאומ"ץ סיבות דחוקות לכך.

לפני כמה שבועות, אחרי ששני בניו של שרון הפעילו מערכת משומנת של סחיטה רגשית, נסגר התיק עמוס הראיות לכאורה שמקומו הטבעי היה להידון בבית המשפט. לפי כל הסימנים, ניצלו עמרי וגלעד את מצבו הרפואי החמור של אביהם המנוח, וטענו שהם צריכים להעניק לו טיפול רפואי צמוד בחווה במקום בבית החולים כדי לקבל הנחה בפרקליטות - וזאת בניגוד גמור לעיקרון בוזגלו.

בתקופת האשפוז הממושכת בת שמונה השנים של שרון, זכו בניו לקבל מדי חודש לחשבון הבנק המשפחתי סכום של למעלה מ-100 אלף שקלים כדמי שתי פנסיות שהגיעו לאב עבור שירותו הביטחוני והמיניסטריאלי, וכן גמלת נכות ששרון תבע בשעתו ממשרד הביטחון. בסך-הכל התעשרו הבנים בפרק זמן זה בלמעלה מ-10 מיליון שקלים.

עדיין לא ברור אם היה לעמרי ולגלעד שרון חלק גם בהקצבה השנתית הממלכתית שהמדינה העבירה מדי שנה לצורך הפעלת לשכה של שרון, וזאת בנוסף למימון דמי האשפוז. נושא רגיש זה חייב להיבדק. תנועת אומ"ץ תעמוד על המשמר שלא יהיה כאן טיוח וששני היתומים החדשים לא יקבלו זיכויים אוטומטיים, תרתי משמע.

כדאי להזכיר שבעקבות פניותיה של אומ"ץ למשרד האוצר ולוועדת הכספים של הכנסת, הופסקה עבודת נהגו של שרון בתום מחצית מתקופת האשפוז, אחרי שהתברר שהנהג קיבל מדי חודש שכר נדיב מקופת המדינה למרות שהיה חסר תעסוקה.

אין ספק ששרון ובנין השחיתו והזנו את החיים הפוליטיים במדינה לתקופה ארוכה. די אם נציין את העובדה ששרון עמד בתוקף על כך שמינהל מקרקעי ישראל יהיה צמוד לכל אחד מהמשרדים הממשלתיים, מאחר שהוא הבין היטב את הפוטנציאל שטמון במינהל לצרכי טיפוח יחסי ההון והשלטון ולמען האינטרסים הכלכליים האישיים שלו.

פרשת האי היווני 
בפרשת השחיתות הראשונה שנחשפה כאשר שרון כיהן כראש הממשלה, נחשדו שרון ובני משפחתו בגיוס לא חוקי של תרומות כספיות בהיקף לא ידוע למטה הבחירות של שרון; על-פי החשד שנחקר, נטלו לעצמם "מעשר". שרון האב נהג בחוסר אבירות כאשר הטיל את האחריות לעבירות על החוק על בנו עמרי, שנתן על כך את הדין וריצה תקופת מאסר.

פרשה נוספת של חשד לקבלת כספי שוחד, שבאמצעותם הגדילה משפחת שרון את הכנסותיה במידה ניכרת, הייתה קשורה לאי היווני. פעיל הליכוד, איש העסקים דוד (דודי) אפל, תכנן החל משנת 1998 ועד 2002 להקים פרויקט נופש ותיירות ענק על האי פאטרוקלוס שביוון בהשקעה של מיליארדי דולרים. אפל העסיק את גלעד שרון, בנו של אריאל שרון (אז שר החוץ ושר התשתיות הלאומיות), כיועץ מיוחד לפרויקט זה, בשכר של מיליוני דולרים.

החשד העיקרי שהתעורר בפרשה היה, שהעסקת גלעד הייתה למעשה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, וזאת כדי שיסייע לאפל בנושאים שונים, ובראשם - פרשת הקרקעות בגינתון ובאזורים נוספים סמוך ללוד. על-פי החשדות, גייס אפל לעזרתו את אריאל שרון, כדי שיסייע לו גם מול שלטונות יוון, וכן הסתייע, לפי החשד, באהוד אולמרט (אז ראש עיריית ירושלים). בסופו של דבר, הפרויקט לא יצא אל הפועל עקב קשיים בהם נתקל אפל ביוון.

פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל (כיום שופטת בית המשפט העליון) המליצה להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו גלעד, בגין עבירת לקיחת שוחד, ואף הכינה טיוטת כתב אישום.

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז החליט תחילה לא להגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשה זו, ומאוחר יותר החליט גם שלא לקבל את המלצת ארבל ונמנע מלהגיש כתבי אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו, עקב היעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין - החלטה שעוררה סערה ציבורית במערכת המשפטית.

עמרי בניגוד לכללי המינהל התקין 
אבל הטבעת המשטרתית סביב שרון האב הלכה והתהדקה אחרי שנחשפו חשדות לפרשות שוחד נוספות. חוגים שונים טענו בעקשנות שההינתקות מגוש קטיף נועדה להסיח את הדעת של הציבור הישראלי מפרשות השחיתות החדשות. קרוב לוודאי שמצבו הבריאותי של שרון התערער בשל חששותיו שהפרשות ייחשפו בזו אחר זו.

שני בניו של שרון, עמרי וגלעד, לא ביישו מעולם את הפירמה המשפחתית המושחתת שלא חדלה לחפש מקורות הכנסה נוספים. בתקופה ששרון כיהן כראש הממשלה, שימש עמרי כמנכ"ל המדינה וביצע שורה ארוכה של מעשים בניגוד לכללי המינהל התקין וטוהר המידות, שכללו מינויים פוליטיים, חלוקת הטבות, תפירת מכרזים ועוד כהנה וכהנה. אחרי שנבחר כחבר כנסת בלחצו של אביו, הגביר עמרי שרון את פעילותו הבלתי-חוקית בשירות המשפחה ומקורביה.

אחרי שנסגר הקזינו של שלאף ביריחו, לא התבייש שרון הבן ללחוץ על קציני צה"ל בכירים מסוגו של רב-אלוף גבי אשכנזי, שכיהן אז כסגן הרמטכ"ל, לאשר את הפעלת אוניית הקזינו של שלאף באילת. משפחת שרון הייתה חייבת לשלאף תמורת הזרמה בלתי פוסקת של כספים באורח ישיר ובדרכים עקלקלות.

הקשר עם סיריל קרן 
אחת הדרכים להזרמת כספים למשפחת שרון הייתה באמצעות איש העסקים היהודי-דרום אפריקני, סיריל קרן, ששימש איש קש. קרן השתתף השבוע בהלוויה של שרון. שלאף לעומתו נמנע מלהגיע לישראל בשנים האחרונות, מחשש שייחקר בשורה של פרשות שחיתות ישראליות שבהן היה מעורב על-פי החשד.

שלאף מחובר מזה שנים אישית ופיננסית למשפחת שרון. כאשר נחשפו החשדות על שיחודה של משפחת שרון, נמנע שלאף מלבוא ארצה ונאלץ גם למכור את החווילה המפוארת שלו בהרצליה, שדמתה למבצר שהיה בו מקלט נגד פגיעה אטומית. הבית של שלאף, נבנה על גבי מצוק על-פי היתר מיוחד ובלתי חוקי שהסדיר לו אלי לנדאו כאשר היה ראש עיריית הרצליה ואין ספק שלא עשה זאת לשם שמיים.

הקריירה המושחתת של אלי לנדאו 
לנדאו המשיך בקריירה המושחתת שלו שהחלה כבר כאשר היה כתב צבאי במעריב שהיה מחובר לשרון ולאינטרסים הצבאיים שלו. לנדאו נאלץ לפרוש מהעיתון בבושת פנים אחרי שהואשם בשימוש של רכב שהיה בבעלות העיתון לצורך ביצוע גניבה, הועמד לדין וזוכה בפסק דין שהשחיר את פניו.

כשהתמנה שרון כשר הביטחון, מינה את לנדאו כיו"ר דירקטוריון שק"ם, והוא מצא דרך כיצד להפוך את התפקיד קרדום לחפור בו. כאשר כיהן שרון כעבור שנים כשר החקלאות התמנה לנדאו לעוזרו. הוא היה בצלמו ובדמותו של שרון ברמת המוסר האפסית של שניהם.

בדומה לשרון, לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במינהל מקרקעי ישראל ובאפשרויות להתעשר באמצעות צבירת נכסים וקבלת שלמונים. במקביל לפעילותו במשרד, החל לנדאו בידיעת שרון לדאוג לעצמו ולחברו הטוב, איל ההון מוטי זיסר, גם בעל קופה שעלתה לציבור כבר אז בקצב גובר והולך.

הפקיד הממשלתי לנדאו ואיש העסקים המתחיל זיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קלייה, במטרה להפכה לאזור תיירותי, והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק אחרי שלנדאו נבחר כראש עיריית הרצליה. לא היה אז מי שיהרוג את שני הנחשים הקטנים בעלי הארס המושחת, וכך הם גדלו והפכו להיות נחשים מושחתים גדולים.

מיד אחרי שלנדאו נבחר כראש עיריית הרצליה הוא העניק היתר בלתי מוגבל לחבריו, האחים סמי ויולי עופר, לחגוג בתחומי הרצליה. לנדאו איפשר להם, בנסיבות תמוהות ומחשידות, להקים כמה פרויקטים בעיר, כגון בניין מרכזים, הקאנטרי קלאב ועוד ועוד, וגם רתם אותם כשותפים בפרויקט המושחת של המרינה שהוקמה בעיר.

הסיוע להתעשרותו של זיסר 
ואמנם, גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו, שתפר למענו על-פי החשד מכרז יקר-ערך להקמת המרינה של הרצליה, אחד הפרויקטים המושחתים בתולדות המדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות כביכול, אבל למעשה גם לצורך הקמת מרכז מסחרי ובנייני נופש.

עובדה אקטואלית מאלפת ראויה לציון: חברת אזורים שנוהלה אז בידי אביגדור קלנר, אחד מגיבורי פרשת הולילנד, פרשה ברגע האחרון מהמכרז. לאורך השנים ביקשתי על כך הסברים והתשובות שקיבלתי לא הניחו את דעתי.

חברי ועדת בניין הערים המקומית בהרצליה שאישרו את הפרויקט, נמנו על חבריו הקרובים של אולמרט או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון. אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי ראובן אדלר, חברם הקרוב של שרון ולנדאו.

בפורום החווה של שרון לא היו ארוחות חינם ולפעמים גם לא מתן וקבלה בסתר. משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעיריית הרצליה, כמובן ללא כל קשר, בתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה.

בוועדת בניין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים דאז, אריה דרעי, מושחת בעל קבלות. לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת, טען לחפותו של דרעי ומי יודע, אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו. לנדאו דאג בשעתו לאשר למרטין שלאף להקים חווילת ענק על צוק סלע בהרצליה ואנס לשם כך את חוקי התכנון והבנייה.

אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצליה, נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו לנדאו, זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמיים שהתביישו נוכח המונח המשפטי הפורמלי "היעדר ראיות" בכל מקרה של זיכוי מלא או חלקי.

למען האמת, לא הופתעתי הן בשל הופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות והן בגלל הגישה הסלחנית של בית המשפט.

מזמן חדלתי לעמוד דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה ייקוב הדין והרבו בזיכויים עם או בלי ספק, ובכך אפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפליים בכירים מסוגו של אלי לנדאו להמשיך במעלליהם.

ואמנם אחרי שלנדאו התעשר במהלך שירותו בהרצליה, אימץ אותו שרון מחדש ומינה אותו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ובכך פתח בפניו אופציות חדשות לביצועים שונים, רובם סמויים.

המשטרה חקרה בשעתו את לנדאו בחשד שהעביר בדרך לא חוקית לאחים עופר תמורת קבלת טובת הנאה את הובלת הפחם עבור חברת החשמל. חרף המלצת המשטרה להעמיד לדין את לנדאו בפרשה זו, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בהיעדר ראיות. אומ"ץ הגישה על כך ערר למחלקת הערר במשרד המשפטים שנדחה.

מימן, שרון ולנדאו 
גם זכייתו של איל ההון יוסי מימן, בעליה של חברת מרחב וחברו הטוב של לנדאו, שזכו באספקת ייבוא גז לחברה, נחקרה על-ידי גורמי אכיפת החוק.

אפילו צילום משותף של מימן, שרון ולנדאו ביאכטה של מימן העוגנת כמובן בהרצליה, שגרם להרמת גבות, לא הדליק נורה אדומה אצל חוקרי המשטרה. המשטרה ערכה חקירה רשלנית בפרשה זו ולא מצאה הקשר להדחתו המוקדמת של שר האנרגיה דאז, יוסי פריצקי, בפעילות משותפת של מימן ולנדאו אחרי שהוא התנגד לעסקה. העמקת החקירה הייתה מביאה לגילוי קשר נוסף בין מימן, לנדאו ושרון.

האירועים המסעירים שאירעו בשנה החולפת במצרים ופיצוץ צינור הגז לישראל חשפו מחדש את עסקת הגז שנחתמה עם מצרים בתקופת כהונתו של שרון כראש הממשלה, ושל איש אמונו המושחת אלי לנדאו, ששימש אז יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, שהינה הצרכנית הראשית של הגז המצרי.

בשעתו פנתה אומ"ץ למבקר המדינה בדרישה לבדוק אספקטים שונים של עסקת הגז, אך בקשתנו נדחתה. הפעם פנינו אל היועץ המשפטי לממשלה:

"בעקבות פתיחת החקירה במצרים בחשד שאישים בכירים בהם הנשיא לשעבר חוסני מובארק ושר האנרגיה המצרי לשעבר סאמח פהמי חשודים בקבלת שוחד במסגרת עסקת אספקת גז טבעי מצרי לישראל, פונה אליך תנועת אומ"ץ בבקשה שתורה למשטרה לערוך בארץ חקירה מקבילה במטרה לבדוק אם אומנם הוענקו טובות הנאה על-ידי גורמים ישראלים.

אם יתברר במהלך החקירות המקבילות כי אומנם שולם שוחד לאישי צמרת בעבר בשלטון המצרי, מן הראוי לברר את שמות המעורבים ולהחליט אם יש מקום לנקוט בהליכים משפטיים נגדם.

אנו מודעים לכך כי רק לפני שנתיים תוקן בישראל חוק העונשין האוסר מאז לשחד עובדי ציבור זרים וזאת כפועל יוצא מהצטרפותה של ישראל ל-oecd אבל נראה לנו שנוכח חומרת עבירות השוחד יש מקום להתייחס לפרשה זו כעבירת שוחד לכאורה לכל דבר".

בחודשים האחרונים בדקו אנשי מודיעין בכירים של משטרת ישראל מידע בדבר עסקה שבוצעה, לאחר שנודע שבניו של אלי לנדאו נכנסו כשותפים במדיקל סנטר של הרצליה בהשקעה של מעל ל-60 מיליון שקלים. שאלה אחת לא צריכה להישאל: מאין בא הכסף לרכישת הפרויקט היקר?