אולמרט נבל בלי הפסקה (1)  |  

במרוצת שנות כהונתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה המשכתי את המאבק החריף וחסר פשרות שניהלתי לאורך השנים נגד השחיתות האישית המפלצתית שלו במטרה לסלקו מוקדם ככל שניתן מהבמה הפוליטית על מנת שפורע חוק זה יפסיק להשחית את המדינה.

אחד משיאי המאבק היה ספרי :" זעקי ארץ מושחתת" שיצא לאור במימון עצמי מאחר שאף אחת מהוצאות הספרים לא הייתה מוכנה לקחת סיכון כפול של קבלת תביעת לשון הרע ורדיפה של הממסד השלטוני.

לא אחת בחנתי את עצמי שמא אני מגזים בעיסוק שלי ב"פרשות שנכרכו בשמו של אולמרט ושאלתי את עצמי האם לא פיתחתי כלפי אולמרט גישה אובססיבית מלווה בתיעוב אישי ואיני חדל מלנבור בו בהקיץ ולחלום עליו חלומות ביעותים בלילות".

כאשר החלו כמה חברי כנסת שנמנו על מקורביו של אולמרט בתמיכתם של כמה כתבי לשכה שלו ביזמת חקיקה שתקבע שראש הממשלה ייחקר בחשדות פליליים נגדו רק בתום בתקופת כהונתו על מנת שתפקודו בתחומי הביטחון והכלכלה לא יפגעו חלילה, חשתי שאני הופך לנטל מאחר שזוהיתי כמי שמוביל אחריו את תנועת אומ"ץ בעלת השינים החדות וכורת בריתות עם עיתונאי ישר ואמיץ מסוגו של יואב יצחק ,בעליו ועורכו של אתר התחקירים הפופולארי news1.

אולי לא במקרה נכנסו לפעולה אנשי "סביבתו הקרובה" של אולמרט שגייסו כמה עיתונאים משת"פים מסוגה של אסתי אהרונוביץ התימהונית שהקדישה לי כתבת תחקיר במוסף הארץ שבו ציטטה את נהנתני אולמרט שיחסו לי את האבחון של אדם "הזוי" , כביכול, שמוטב להתרחק ממנו ולהתייחס בביטול לפעילותו.

העיתונאי הסייען קובי אריאל, אדם שהמסורתיות האישית שלו הייתה מאז ומתמיד שנויה במחלוקת, כינה אותי לשם שינוי "משיח צדק", משל כאילו הגיעה השעה לנדות אותי מהחברה המתקדמת רחמנא ליצלן.

אם היו לי ספיקות מסוימים לגבי מידת ההשפעה של חשיפת מעלליו הסדרתיים של אולמרט על תפקודו כראש הממשלה הם התפוגגו אחרי שנחשפה עובדה מצמררת שהייתה כל כך אופיינית לאולמרט חסר המוסר הבסיסי.

באחת השבתות, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה שבה נתגלה אולמרט במלוא ניוונו, ביום שבו נפלו חיילי צה"ל אירח אולמרט בביתו שני אילי הון לארוחת שחיתות.
הראשון היה פרנק לואי מאוסטרליה האיש שאולמרט טרח ועמל כדי שירכוש מידי הממשלה את מניותיה בבנק לאומי שיוצג ע"י משרד הפרקליטים של עורך הדין פרופ' יוסי גרוס מחותנו של אולמרט.
השני היה אלפרד אקירוב שאולמרט פעל למענו רבות כאשר כיהן כראש עיריית ירושלים ודחף להקמתו של מתחם ממילא. אולמרט לא עשה זאת לשם שמים. אקירוב רכש כמות נכבדה של ציוריה של רעייתו עליזה במחירים של ראשית העונה ותיגמל אותו בדרכים אחרות.

לא הייתי צריך לעמול הרבה כדי לחבר את השחיתות האישית של אולמרט עם התנהלותו המסואבת וחסרת המעצורים סביב המלחמה שהולידה את דו"ח וינוגרד שהדביק לה תו של חוסר אחריות לאומית.

מי שעשה זאת בגילוי לב ב"שיחת פיוס" בארבע עיניים אתי היה העיתונאי המוערך דן מרגלית שהיה במשך שנים רבות חברו הטוב של אולמרט שהגן על יושרו המפוקפק בחירוף נפש מאז שנפל בקסמו המפוקפק עד שהתפכח וחזר בתשובה.
צר היה לי שמרגלית סירב בימים אלה לקבל את אות אומ"ץ לשנת 2009 בגין פעילותו המבורכת והשיטתית בשירות כוחות האור נגד השחיתות הציבורית הגואה בנימוק שאין זה יאה שהוא מקבל אות מגוף שהוא מאזכר אותו מדי פעם במאמרי הפרשנות שלו בעיתון ישראל היום.

אין לי ספק שאחד ממעשי הנבלה הגדולים ביותר של אולמרט שייזכר לו לדיראון עולם הייתה התייחסותו הצינית והמניפולטיבית כלפי בני משפחתו של גלעד שליט שבימים אלה מלאו שלוש שנים לחטיפתו וכליאתו בידי החמאס.
משפחתו האצילה של שליט הלכה שולל אחרי מתק שפתיו של אולמרט והאמינה להבטחותיו החוזרות ונשנות. זו הסיבה שבמשך תקופה ממושכת נשכו בני המשפחה את שפתיהם ונצרו את פיהם.
רק באחרונה התעשתו בני המשפחה והבינו שאולמרט הרדים אותם תקופה ממושכת וגרר את הטיפול בפרשת החטיפה חודשים ארוכים שלא לצורך.
הם החלו במאוחר להטיל בליסטראות באיש שפיו וליבו מעולם לא היו שווים והשקר היה מאז ומתמיד מטבע הלשון שלו.

אולמרט טען תגובה רפה באמצעות דוברו כי בתקופת כהונתו נעשו מאחורי הקלעים "פעולות שונות" שהוא לא יכול להרחיב עליהן את הדיבור.

אני לא מאמין לאולמרט שממשיך לזרות חול בעיני המשפחה.
חבל שאין סעיף בחוק הפלילי שמאפשר להעמיד את אולמרט לדין פלילי גם על הונאת בני משפחת שליט.