הכריש מסריח מהראש (44)  |   "ההון חדר עמוק לשלטון" כתבה שניה בסדרה בגיל 87 קשה להשתנות. הדברים אמורים גם לגבי אדם מסוגו של שמעון פרס שצבר במרוצת שלוש שנות כהונתו כנשיא המדינה פופולאריות רבה שעומדת בסתירה קיצונית לסלידה כלפיו שהייתה קיימת בעברו הפוליטי מצד חוגים רחבים בציבור. פרס היה מאז שחר נעוריו הציבוריים מחובר לאילי הון מקומיים ובעיקר זרים ומחובק על ידם ובדרך כלל לא אכזב אותם כאשר נתבקש לפתוח בפניהם דלתות שלטוניות. אחד התחומים שבהם הצטיין פרס הם טיסות לחו"ל על חשבונם של אילי הון  שחלק מהם דאגו גם לארחו במלונות פאר ולהעניק לו גוד טיים. אחד הבולטים בהם היה איל ההון הישראלי המנוח ברוס רפפורט שהתגורר בשווייץ ומטוסו הפרטי עמד לשירותו של פרס בכל עת שחפץ. איל הון שוויצרי אחר דניאל עמר הטיס בשעתו גם הוא את פרס לחגיגת בר מצווה משפחתית וכמובן שפרס בחוסר רגישותו הידועה לנושאים אתיים לא ראה בכך פסול. בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ שהגישה עתירה לבג"ץ והתלוננה נגד הארבעה לועדת האתיקה של הכנסת מתוך כוונה שיחזירו לקופת המדינה את מתנות החינם נאלצו שלושת הגברים הפוליטיים לממן מכיסם חלק מהאירוע. איציק סירבה להחזיר כסף בתקווה שהדבר לא ייזקף לחובתה בדרכה הבלתי נלאית למשכן נשיאי ישראל.       מי שחשב לתומו שפרס למד מאותה טיסה יקרה אינו מכיר את נשיאו. לפני כשנה וחצי, באחת מנסיעותיו הרבות של פרס לחו"ל הוא הוטס בארה"ב מניו יורק לוושינגטון במטוס השייך למיליארדר היהודי האמריקני דניאל אברהמס שהייתה לו מאז ומתמיד מעורבות פוליטית לעידוד מחנה השמאל במדינה. יש סברה סבירה לכך שאברהמס שנימנה על תורמיו הותיקים של אהוד אולמרט בשעה שכיהן כראש עיריית ירושלים היה אחד האישים שמשכו אותו בהדרגה לעבר הגדה השמאלית של המפה הפוליטית. כאשר כיהן אולמרט כמשנה לראש הממשלה רכש ממנו אברהמס את ביתו  ברחוב כט' בנובמבר במחיר כל כ 3 מיליון דולר שהיה גבוה ממחירי השוק והשכירו לאחר מכן למשפחת אולמרט בתחילת העונה במחיר מבצע.       אברהמס היה אחד מאילי ההון שתרם גם לפרס במסע הבחירות הפנימי שלו במפלגת העבודה ב 2005 ועל כך מתח מבקר המדינה ביקורת קשה על התנהלותו של פרס. במסגרת ההתמודדות של פרס מול עמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה קיבל תרומות נדיבות בסך כולל של למעלה מ 300 אלף דולר מתורמים נוספים בהם  חיים סבן וארנון מילצן ביזמתה של דליה איציק  ששימשה אז כראש ועדת ההיגוי במטה והייתה מופקדת על גיוס התרומות. החבירה של הון לשלטון במקרה זה זעקה לשמים לאור העובדה שאיציק כאשר כיהנה כשרת התקשורת פעלה כדי שסבן יחזיק בעת ובעונה אחת אחזקות בבזק (בעלת yes) ובערוץ השני. איציק מצידה טענה כי קיבלה לכך אישור מהמשנה ליועץ המשפטי דאז עורכת הדין דוידה לחמן מסר שהכשירה את השרץ בנסיבות תמוהות. (למרבה הצער עדיין לא נבדקה לעומק הגרסה שעל פיה הייתה לחמן מסר מעורבת מאחורי הקלעים בהחלטה שלא להגיש כתב אישום פלילי נגד בעלה עורך הדין אורי מסר יד ימינו הפיננסי של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. נושא זה יבחן בקרוב  במסגרת דיון בעתירה שהגישה תנועת אומ"ץ).       פרקליטה של אומ"ץ עורך הדין בועז ארד פנה בשעתו ליועץ המשפטי לשעבר מני מזוז בבקשה שיבחן אפשרות להורות על חקירה פלילית נגד פרס בחשד לעבירות על חוק המפלגות ועל חוק שירות הציבור (מתנות) אך בקשתו נדחתה. אין ספק שאחד ממוקדי החבירה בין הון ושלטון הפך את מרכז פרס לשלום שהוקם לפני 15 שנים ביזמתם של מקורבי פרס כעמותה שנטלה על עצמה לטפח את הפיוס והשלום במזרח התיכון באמצעות מיזמים כלכליים וחברתיים בין יהודים וערבים. פרס התחייב אמנם בשעתו שלא להיות מעורב בפעילות השוטפת של המרכז שנושא את שמו אבל בפועל התברר שהקשר בין פרס לבין המרכז לא נותק. בין השאר התברר כי חלק מהתורמים למרכז הם התורמים הפוליטיים של פרס בפריימריס במפלגת העבודה ובעבר התעורר חשד שכמה מהם ינקו בצורה זו או אחרת מעטיני השלטון. בפרפראזה ניתן לומר: (כל הנוכלים זורמים לים שאינו מלא). אולי לא במקרה מתחמק פרס מלהעניק אותות הוקרה ממלכתיים לחושפי שחיתויות שחלקם עוסקים במעלליהם של אילי הון. גם הקודקוד השני בצמרת המדינה ראש הממשלה בנימין נתניהו ידוע בקשריו ההדוקים מדי לאורך השנים עם אילי הון ולזכותו יאמר שהוא גאה בכך. עוד לפני שהתעוררה הסערה הציבורית סביב תמלוגי הגז שאמורים לשלם הטייקונים למדינה פניתי אל נתניהו בכתב מטעם אומ"ץ וביקשתי לקבל את עמדתו של נתניהו. בתגובה לכך הודיעה לי היועצת המשפטית של משרדו עורכת הדין שולמית ברנע פרגו כי ראש הממשלה ממתין לדיוניה של ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' איתן ששינסקי שאמורה לבחון את המדיניות ואין לו כל כוונה להנחות את חברי הועדה או להתערב בפעולתה. מאמציו האחרונים של ראש הממשלה נתניהו להשאיר את המקורב לו יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אופיר אקוניס בתפקידו מעורר מחשבות נוגות לגבי נהייתו של נתניהו והבנתו לרווחתם של אילי הון.  את עובדת התנהלותו של נתניהו בתחום זה ניתן היה לזהות כבר כאשר כיהן נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה בשלהי שנות התשעים ואילי הון מקומיים וזרים יצאו ונכנסו אצלו באורח חופשי מבלי שהוא גילה לכך רגישות מיוחדת. כך נהג גם נתניהו לגבי חברים שביקשו ליהנות ממנעמי השלטון בעסקות  ויוזמות ששכרן הרב היה אמור להיות בצידן. עדות מוחשית לכך הייתה בשנת 1998 כאשר נתניהו הכריז על כוונתו להפריט את חברת החשמל ובחן שתי אופציות האחת פרסום מכרז בינלאומי והשנייה  מכירת מניות בבורסה.  הנטייה של רשות החברות הממשלתיות הייתה דווקא להנפיק את המניות בבורסה וכך הכריז אז גם רו"ח משה ליאון מנהל לשכתו של נתניהו על דעתו של ראש הממשלה. אלא שבאורח פלא שינה כעבור זמן קצר נתניהו את הכיוון. רעיון ההנפקה נגנז ובמקומו הופיעה חברה אמריקנית גדולה בשם "סאוטרן אנרג'י" שהציעה לרכוש את מניותיה של הממשלה בחברת החשמל. פרקליטה של החברה האמריקאית היה עורך הדין דוד שמרון שהינו גם פרקליטו וידידו האישי של נתניהו. עוד לפני שפורסם מכרז באו בדברים נציגי החברה האמריקנית עם ארגון העובדים החזק של חברת החשמל אך לאחר שהמגעים הללו דלפו נתקעה כל  התכנית. בתגובה לכך הגיב  עורך הדין שמרון: "הטענות על יתרון שניתן כביכול לי או ללקוחות שלי הן הזויות פעלתי לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה". בתקופת הביניים אחרי פרישתו ועד למינויו כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון (בשנים 1999- 2002) סייעו כמה אילי הון זרים לנתניהו להתעשר בעיקר באמצעות ארגון הרצאות שנשא בפני גורמים עסקיים שעבור כל אחת מהן הוא גבה עשרות אלפי דולרים. הטיסות והאירוח של האזרח הפרטי נתניהו ושל רעייתו שרה, המשמשת עזר כנגדו הרבה מעבר לסטנדרטים המקובלים, נעשו תמיד על חשבון המארחים. למרבה הצער לא נמנע נתניהו באותה עת לגבות במקביל שכר אמנם צנוע יותר מעמותות חברתיות ישראליות דלות אמצעים שעבורן פעל בחו"ל לצורך גיוס תרומות. ערב מינויו של נתניהו לשר האוצר ב 2003 ניהל מטעמו עורך הדין שמרון את המו"מ להצטרפותו לממשלה. כמה חודשים לאחר מכן פנה עורך הדין שמרון בשם לקוחו איש העסקים אילן רג'ואן חבר מרכז הליכוד אל המדינה בדרישה לפצות על כך שלא ניתן לו לבנות לגובה בבית פרומין בירושלים ששימש משכנה הראשון של הכנסת ונרכש על ידו תמורת 10 מליון שקלים. מתברר שבשלב הראשון ניתנה ליזם לדבריו הבטחה שיכל לבנות לגובה של 16 קומות אך בעקבות התערבותה של המועצה לשימור אתרים הוטל וטו. ביזמת קבוצה של חברי כנסת הוחלט לרכוש את המבנה מרג'ואן ולפצותו. פרקליטו דרש סכום של עשרות מיליוני שקלים אך משרד האוצר התנגד לכך בחריפות. נתניהו הורה לבטל את ההתנגדות העקרונית של משרד האוצר להענקת הפיצוי אך המו"מ נתקע לתקופה ארוכה. בעניין הזה טען עורך הדין שמרון שהמדינה הפרה הסכם עם היזם ועל כן הייתה חייבת לפצותו וכי הוא הציע מנגנון שיפוטי יעיל לסילוק המחלוקת. היו מקרים נוספים שבהם ניסה נתניהו לסייע לידידיו בתחומים שונים בעיקר הנדל"ן אך בעקבות הביקורת הציבורית נרתע.     אחרי פרישתו מהממשלה המשיך להיות נתניהו על המפה הפוליטית ובעת כהונתה של ממשלת אולמרט כיהן כיו"ר אופוזיציה שמשום מה גילה אטימות מוחלטת למעשי השחיתות של אולמרט שהציר המרכזי בהן היו מערכות מסואבות של הון ושלטון. גם כאשר נבחר נתניהו לפני שנתיים לתקופת כהונה שנייה ביקש להפגין מול פני האומה את חיבתו להון הזר העתק שאמור לסוכך עליו. שלושת מוזמניו המוכבדים ביותר ביציע הכנסת היו שלדון אדלסון רון לאודר וארנון מילצ'ן. אדלסון הוכיח כבר הלכה למעשה את תמיכתו בנתניהו באמצעות מימון החינמון הפופולארי "ישראל היום" המופץ בימי השבוע ב 300 אלף עותקים ובסופי השבוע ב 375 אלף עותקים. עוד נחזור לנושא זה בהרחבה בפרק מיוחד על ברוני התקשורת שיפורסם בהמשך הסדרה.     אבל אדלסון אינו היחידי בשטח. לפני זמן קצר פורסם כי נתניהו ניצל לאורך השנים את שהיותיו בחו"ל גם לצורך גיוס מאסיבי של תרומות בהיקפים כספיים גדולים. בהקשר לכך נשאלת השאלה באיזו מידה יש לחלק מהתורמים הללו השפעה על מדיניות הפנים או החוץ של נתניהו. לשכתו של ראש הממשלה הזדרזה להכחיש קשר מעין זה וטענה כי המדיניות הינה עצמאית ובלתי תלויה ומוכתבת רק מצרכי המדינה ומהחלטות הממשלה. כאשר פורסם באחרונה שפרס מנסה לשכנע את שרה נתניהו בעניין הצורך בהמשך ההקפאה ובעניין שיתוף הפעולה עם נשיא ארה"ב יש כבר בלבול. לא ברור מי משפיע יותר על נתניהו אילי ההון או רעייתו שרה.