החוק הופך לצחוק (50) | כלל ידוע הוא שמי שלא עמל וטרח לכבות דליקה בראשיתה בסופו של דבר יעמוד בפני שריפה גדולה שתאפוף אותו מכל הכיוונים ותלחך חלקות רבות. כך אירע לפני כמה שבועות כאשר קבוצה גדולה של רבנים המקבלים את שכרם מהקופה הציבורית חתמו על פסק הלכה גזעני שהנחה יהודים שומרי מצוות שלא להשכיר דירות לערבים. זו הייתה ראשיתה של רוח רעה של עבירה על החוק שחייבה פעולה מידית כדי למנוע את התפשטותה לתחומים נוספים ויציאתה הוודאית מכלל שליטה, אלא ששני אוכפי החוק הבכירים במשרד המשפטים צלעו וקרטעו. הבכיר ביניהם שר המשפטים המסורתי פרופ' יעקב נאמן שהכניס את לימודי הגמרא במשרד המשפטים, גזר על עצמו בנסיבות תמוהות תענית של שתיקה. מטעמו נמסר כי ברגע שיונח הנושא על שולחנו מטעם גורם כלשהו יעבירו לבדיקה של הגורמים הרלבנטיים. אני מבקש להביא לתשומת ליבו של שר המשפטים הממשיך בשתיקתו את העובדה שאומ"ץ פנתה אליו בנדון ולא נענתה. פניה נוספת של אומ"ץ הייתה אל הבכיר השני במשרד היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין שמפגין לאורך תקופת כהונתו עמדות של סנגור מולד יותר מאשר של תובע נחרץ כמתחייב מתפקידו רם הדרג. אחרי כמה ימים של התעלמות מטיפול בנושא הרגיש הודיעה לשכתו שהיועץ הנחה לבדוק היבטים פליליים העולים מהאמירות של הרבנים הללו. הבדיקה נמשכת עדיין אבל בינתיים המדינה החלה לגעוש. במקומות שונים בארץ נערכו הפגנות נגד ערבים, חרדים ועובדים זרים וזו למרבה הצער רק פירותיו הבאושים של תהליך מסוכן שעלול לערער את אושיות המדינה ולזעזע את יסודותיה. הרוח הגזענית הרעה שהייתה יכולה להבלם אם החוק היה נאכף במהירות ובנחרצות הפכה לסופה המחייבת טיפול שורש מידי ועוצמתי של מערכת אכיפת החוק השרויה בחופשה ממושכת בגלל שביתת פרקליטי המדינה שהינם שומרי הסף בשירות הציבור פוגעת קשות בשלטון החוק. סוד גלוי ומצמרר הוא שרבים מדי מקרב אזרחי המדינה החלו לאבד בהדרגה את אמונם במערכות עשיית הצדק במדינה לרבות בבית המשפט העליון. הנתונים הסטטיסטיים בעבר הצביעו על כך שלמעלה משליש מהאזרחים הינם חסרי אימון בסיסי ברשות השופטת. אם ימשך תהליך השחיקה המהיר של אי האמון נראה שלא ירחק היום שבו תהיה המדינה חצויה בתחום רגיש זה וזו כבר תהיה, חלילה, ראשיתה של אנרכיה בלתי הפיכה. לפני זמן קצר נטלתי חלק בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת במדד חדש שהכין הסניף הישראלי של ארגון שב"יל (שקיפות בינלאומית לישראל) המטפל בעיקר בנושאי אתיקה בגופים ציבוריים ועסקיים. המדד התבסס על מדגם מיצג שנערך בקרב כאלף אזרחים ודן, בין השאר, בשאלת דירוג רמת השחיתות ברשויות ובגופים ממלכתיים וציבוריים במדינה בהם כאלה שמופקדים על אכיפת החוק כפי שהם נתפסים בעיני הציבור הרחב. צר היה להיווכח שמקומות רעים באמצע המדד הופיעו במערכת המשפט והמשטרה כגופים שרמת השחיתות בהם מדאיגה. עובדה מצערת זו אסור לה שתרד מעל סדר היום וצריכה להדיר שינה מעיניהם של קברניטי המדינה ואנשים ישרים בשלוש הרשויות המחוקקת, השופטת והמבצעת. למי שיש עדיין ספיקות בנושא הרגיש של אי האימון במערכת המשפט כדאי לעיין בממצאים מאלפים. סקר שערכו בשבועות האחרונים בקרב 1,800 אזרחים כחלק ממחקר של פרופ' זאב סגל, פרופ' קמיל פוקס וד"ר תיקי בלס בשאלה האם יש להרשיע את הנשיא לשעבר משה קצב בעבירה של אונס. עפ"י ממצאי הסקר שפרסמו ביום שישי האחרון העיתונאי תומר זרחין ב"הארץ" הרוב המכריע שלושה מתוך ארבעה נשאלים סבורים שהשופטים צריכים להרשיע את הנשיא קצב באונס. בהקשר לכך נשאלה שאלה משמעותית: "אם בית המשפט יפסוק בניגוד לדעתך האם תשנה את דעתך על אשמתו או חפותו של קצב"? התשובות לא הפתיעו את אלה שיש להם מודעות לרחשי הלב של הציבור לגבי שלטון החוק : 57 אחוז הודיעו שלא ישנו את דעתם לגבי חובת ההרשעה באונס, 24 השיבו שאינם יודעים ורק 19 אחוזים הודיעו שישנו את דעתם. הממצאים הללו מהווים, ללא ספק, ראיה חותכת נוספת נגד השופטים ואנשי אכיפת החוק שעומדים בימים אלה לדין במשפט ציבורי לא פורמאלי. היה זה פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, שהתריע בימים האחרונים בראיון בתקשורת מפני סכנת החלשתה של הפרקליטות. לפרקליט המדינה אין סיבה להלין על אזרחי המדינה שחשים כי מערכת הצדק אינה שווה. יש דין אחד לאילי הון מיוחסים למיניהם וכאלה שיכולים לממן פרקליטי צמרת או לשלם כופר לבין אזרחים מן השורה שלגביהם נוקב הדין את ההר לפעמים יותר מדי. ואמנם, תמונת המצב הנוכחית מעידה על כך שהחוק הישראלי שרוי במצוקה אמיתית. לעיתים נדמה ששיקולים פוליטיים ואולי גם אישיים הינם בעלי משקל לגבי קבלת החלטות בעניינם של הפרקליטים השובתים שהמשך השביתה נוחה להם. אזרחים שומרי חוק יכולים בהחלט להצר על המצב הבלתי נסבל שנוצר והעבריינים למיניהם רשאים לעלוז:
אם בארזי החוק נפלה השלהבת מה יגידו אזובי הקיר המנסים לשמור על החוק אבל לא תמיד מצליחים. |