מילון פלילי ממלכתי (62)  |  

חלק תשיעי
האוליגרך המסתורי של ליברמן



צ'- מיכאל צ'רנוי
כאשר ניצב השבוע אביגדור ליברמן מנהיגה הבלתי מעורער של "ישראל ביתנו" על בימת בנייני האומה בירושלים והכריז לקול תשואות צירי ועידת המפלגה: "אני אזרח שומר חוק" לא האזין לבדיחה הזו אחד מחבריו הקרובים ביותר האוליגרך מיכאל צ'רנוי שמשום מה לא נכח באולם.

לפני למעלה משנתיים, כאשר ראשי מפלגת "ישראל ביתנו" ופעיליה המרכזיים חגגו במלון ירושלמי מפואר את הצלחתה המדהימה בבחירות האחרונות לכנסת שבהן זכתה ל-15 מנדטים, היה התורם צ'רנוי אורח הכבוד באירוע והוא גם טרח להצטלם חבוק עם ליברמן.
קרוב לודאי שהעדרו של צ'רנוי מוועידת המפלגה היה קשור במידע המוקדם שהובא לידיעתו שעל פיו אמורה הפרקליטות להודיע באותו יום לפרקליטיו של ליברמן על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום פלילי.

צ'רנוי מככב בכתב האישום כאחד מאילי ההון בעלי האינטרסים העסקיים בישראל שהזרימו לליברמן במרוצת השנים בנסיבות מסתוריות מיליוני דולרים. תשלומים אלה ששולמו לעיתים בתשלומים חד פעמיים ולעיתים לאורך תקופות ארוכות באמצעות חשבונות בנק זרים נחשפו בחלקם במהלך החקירה הממושכת של המשטרה.

במהלך חקירה זו נערכו חיקורי דין בכמה ארצות והתברר שחלק מהכספים הללו הועברו באמצעות תאגידים שהיו בשליטת ליברמן בצורה גלויה ומוסווית גם בתקופות שבהן הוא שימש כחבר כנסת ושר תשתיות, תחבורה ועניינים אסטרטגיים. לא בכדי נחשב כיום האוליגרך צ'רנוי, המתגורר דרך קבע בישראל, לאחד מעמודי התווך של תופעת ההון שחדרה עמוק לשלטון וערערה את יסודות המוסר הציבורי.

צ'רנוי יליד אוקרינה היה כבר בצעירותו איש עסקים מצליח ועסק בראשית הקריירה שלו יחד עם אחיו לב בייצור מוצרי צריכה מפלסטיק. בראשית שנות התשעים פגש צ'רנוי באקראי במוסקבה את איל ההון האמריקני סם קיסלין, מבעלי חברת TransCommodities ששהה בביקור עסקים ברוסיה. חברתו של קיסלין עסקה במכירת מכונות תפירה ומוצרי אלקטרוניקה מודרניים למפעלים רוסיים, שרצו להשתקם אחרי התפרקות ברית המועצות ולעבור תהליך של מודרניזציה. לאחר מכן החליטו צ'רנוי ושותפו לעבור לתחום מבטיח אחר: ייצוא פחם מהכורים בסיביר ובדונבס ואספקתו למפעלים אחרים ברוסיה ובאוסטריה.

ב-1993 נכנסו האחים צ'רנוי לשותפות בענף האלומיניום. במרוצת השנים הפכו לתעשיינים גדולים בתחום זה. באותה שנה החל תהליך של הפרטה ברוסיה, והם הצליחו לרכוש חלק גדול מהמפעלים הגדולים לייצור אלומיניום, החזיקו את השליטה וצברו הון עתק. שלוש שנים מאוחר יותר נפתחו נגד האחים צ'רנוי חקירות ברוסיה בחשד שהם ביצעו לכאורה עבירות פליליות שונות. כאן נפרדה דרכם.

האח מיכאל צ'רנוי עלה לישראל והמשיך להימנות מכאן במשך תקופה מסוימת על בעלי ההון ששלט בשלט רחוק בתעשיית האלומיניום הרוסית. ההתעשרות הקלה נבלמה בעקבות התערבותו של ראש ממשלת רוסיה פוטין שהחל לכווץ את פעילות האוליגרכים ולרדוף אותם.
צ'רנוי אינו מדבר עד היום עברית ומקפיד שלא להתראיין לכלי התקשורת אך בראיון נדיר סיפר לפני שנים שהוא מעריך את הונו ב 5 מיליארד דולר. יש סימנים לכך שהונו נגרע מאז בגלל כמה השקעות לא מוצלחות ונדיבות יתר.

בהקשר לכך כדאי לציין תביעה שצ'רנוי הגיש בעבר בלונדון נגד אולג דריפסה שנחשב בעבר לאחד האנשים העשירים ברוסיה ושבה טען צ'רנוי, בין השאר, שדריפסה גזל ממנו 2.5 מיליארד דולר בתרמית.
  
מאז שצ'רנוי הגיע ארצה והחל לפתח עסקים שונים היווה אחד היעדים של משטרת ישראל שבחנה בשבע עיניים ובאמצעות האזנות סתר את מערכת קשריו עם אישים שונים בצמרת הפוליטית והעסקית במדינה. בראש הרשימה ניצב איך לא ליברמן בכבודו ובעצמו.

בכתבת תחקיר על צ'רנוי פרי עטו של אבי וייס, שפורסמה בשעתו ב-nrg, הופיע קטע מאלף: "שירותי הביטחון של ארצות הברית שוויץ, צרפת בולגריה רוסיה וגרמניה מגלים עניין רב בצ'רנוי. שר הפנים יצטרך להחליט אם לשלול את דרכונו הישראלי ישנן מדינות שמסרבות להכניס אותו לשעריהן עד היום". כך או אחרת. כאשר עמדה בשעתו על הפרק במשרד הפנים שאלת שלילת דרכונו של צ'רנוי עלה בידו לאסוף תצהירים של ראשי מערכת אכיפת החוק ברוסיה שהצהירו שאין בידיהם הוכחות לכף שצ'רנוי מעורב בפשע המאורגן ברוסיה.

קבלת אזרחות ישראלית הפכה לבעיה מרכזית בחייו של צ'רנוי וליברמן ניסה לסייע לו באמצעות "תעודת יושר" בעל פה מילולית שהעניק לו. ליברמן פגש לראשונה את צ'רנוי אחרי שפרש בשנת 1997 מכהונה בת שנה בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו ופנה לעסקים פרטיים. ליברמן וצ'רנוי הפכו לחברים אישיים ולשותפים עסקיים. צ'רנוי היה מכאן ואילך לצידו של ליברמן האיש הנכון במקום הנכון.

בשנת 1998 יסד ליברמן חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח" שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעילות פיננסית בשוק ההון הרוסי. מתברר שאחת העסקות הראשונות של החברה נעשתה בשיתוף עם צ'רנוי כאשר ליבמרן היה מחוץ למערכת הפוליטית אבל עד מהרה נוצר הקשר לפעילות הציבורית של ליברמן ששימשה לכאורה קרדום לחפירת עסקים והחיבור הציני בין ההון לשלטון.

ואמנם, במקביל לפעילות העסקית החל ליברמן בראשית 1999 פעילות פוליטית עצמאית כאשר הודיע על הקמת מפלגת "ישראל ביתנו" שזכתה בבחירות לכנסת שהתקיימו באותה השנה ב-4 מנדטים. הסיעה התמזגה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות אשר הרכיבו את סיעת "האיחוד הלאומי ישראל ביתנו". שני מנהיגיה המוכרים היו ליברמן ואלוף (מיל) רחבעם זאבי (גנדי). מאוחר יותר הצטרפה הסיעה המאוחדת לממשלה. גנדי התמנה כשר התיירות וליברמן כשר התשתיות תפקיד שבו כיהן עד לראשית 2002. צ'רנוי היה, ללא ספק, גאה על כך שחברו הקרוב מכהן כשר בממשלת ישראל.

במהלך חקירת המשטרה בפעילותו העסקית המסועפת והמסתורית של ליברמן התברר כי דרך חשבון בנק של חברה קפריסאית עלומה קיבל ליברמן ב-2001 חצי מיליון דולר מצ'רנוי בעקבות סידרת עסקות בתחום היין שביצעו השנים במזרח אירופה. הסכום הועבר בעת שכיהן ליברמן כשר התשתיות.

באותה עת שבה העביר צ'רנוי כספים לליברמן בקפריסין במסגרת עסקת היין נחשפה בכלי התקשורת חקירה סמויה שניהלה המשטרה בחשד שצ'רנוי היה מעורב במעשה תרמית של רכישת חלק ממניות חברת בזק יחד עם איש העסקים הישראלי גד זאבי. ליברמן נחלץ אז להגנת חברו הטוב וטען ש"פשעו היחיד הוא שהצליח בחיים" והודיע שהוא סומך יותר על צ'רנוי "יותר מאשר על יושרם של כל ראשי אגף החקירות של המשטרה יחד".

כשנלקח דרכונו של צ'רנוי במהלך החקירה הציעו פרקליטיו שליברמן יערוב לשובו ארצה ודבר זה התקבל משום מה בטבעיות.
בכתב אישום שהוגש כעבור זמן נגד גד זאבי נטען, כי זאבי רכש מניות חברת בזק שהיו מיועדות למעשה עבור צ'רנוי.‏ על-פי כתב האישום תכננו זאבי וצ'רנוי לרכוש כ-20% ממניות בזק מחברה בריטית בשם "כייבל אנד ויירלס", כאשר כלפי חוץ הקונה יהיה זאבי, שישמש למעשה כאיש קש עבור צ'רנוי.

הסיבה לשימוש בזאבי כאיש קש הייתה הערכתם של זאבי וצ'רנוי כי האחרון לא יקבל את ההיתר של שר התקשורת לרכישה, כנדרש בחוק בזק לגבי גרעיני שליטה. היה קיים גם חשש כי בנקים שמימנו את העסקה יימנעו מלעשות כן אם יידעו את זהותו האמיתית של הרוכש. לפני זמן קצר התברר שזאבי זוכה בבית המשפט בפרשה זו. צ'רנוי נחלץ ללא פגע וממתין עדיין להחזר חלק מכספים שהושקעו ברכישה.

שמו של צ'רנוי שורבב בשנים האחרונות לפרשות נוספות:
  • מבקר המדינה בדק בשעתו חשדות שלפיהן צ'רנוי העניק תרומות כספיות בהיקף שמעבר למותר בחוק למערכות הבחירות של מפלגת "ישראל בתנו" אבל לא ננקטו כלפיו כל צעדים.
  • בכתב אישום שהוגש בשעתו נגד סגן ראש עירית אילת לשעבר נטען "ישראל ביתנו", אולג צ'רנמוביץ הואשם בקבלת טובות הנאה מצ'רנוי ששכר עבורו ועבור חבריו קומות שלמות במלונות באילת. צ'רמנוביץ הורשע בעסקת טיעון ואילו העבירות שיוחסו לצ'רנוי נמחקו.
  • שמו של צ'רנוי עלה גם כחשוד בפרשת הלבנת ההון בסניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל אביב. המשטרה חקרה חשד שעל פיו חלק מהחשבונות בהן התנהלה פעילות של הלבנת הון שייכים לצ'רנוי. צ'רנוי נוקה מהחשד.

היחלצויותיו החוזרות ונשנות של צ'רנוי מהפרשות השונות סייעו לו לפתח עסקים שונים בארץ ביניהם רשת של חנויות אופנה שרכש בכיכר המדינה בתל אביב. האוליגרכים הינם לקוחות של ליברמן. הוא היה זה שהכיר בעבר לצ'רנוי את ידידו איש העסקים השנוי במחלוקת דודיק אפל, שתכנן להקים בשעתו פרויקט בינלאומי פנטזיונרי שנודע בשם הידוע: "האי היווני".

צ'רנוי נענה לבקשתו של אפל להעניק לו הלוואה בת מיליוני דולר ללא ביטחונות לאחר שאפל הרשים אותו בקשריו אחרי שהביא אותו לארוחה בחוותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון (כזכור נחשדו שרון ובנו גלעד בקבלת שוחד מאפל בפרשת האי היווני). בזכותו של ליברמן זכה צ'רנוי להכיר ראש ממשלה אחר לשעבר אהוד אולמרט והיה מעורב מאחורי הקלעים ברכישת קבוצת בית"ר ירושלים ע"י גד זאבי.

ליברמן הערמומי והמתוחכם המשיך לפעול להידוק קשריו של האוליגרך צ'רנוי עם אישי צמרת בעלי יושר אישי רדוד מסוגם של יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ דליה איציק ושר המשפטים לשעבר חיים רמון, וידו נטויה גם כיום להכיר לו אישים נוספים.

צילומיהם של האישים הפוליטיים שבהם פגש צ'רנוי מתפרסמים בחוברת על קרן הצדקה שהקים למען הקהילה שזכתה לשבחים רבים. ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ליברמן העלתה פעם נוספת את צ'רנוי לתודעה הציבורית ועוררה מחדש את מהות ואופי קשריו עם ליברמן.

תנועת אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בבקשה שיפסול את עצמו מלעסוק בתיקו של ליברמן מאחר שבעבר כאשר כיהן כפרקליט פרטי ייצג את צ'רנוי באחד מתיקי החקירה שנפתחו נגדו. בתגובה לכך כתב לנו היועץ המשפטי כי לא ייצג את צ'רנוי עצמו אלא אדם אחר בפרשה שבה היה מעורב צ'רנוי ומשום כך אינו חייב לפסול עצמו. מיד אחרי שנמסר על הכוונה להגיש כתב אישום פלילי נגד שר החוץ ליברמן פנתה אומ"ץ אל ליברמן בבקשה שישעה את עצמו מן הממשלה לתקופה שבה יערך לשימוע.

כצפוי דחה ליברמן את הבקשה

אומ"ץ פנתה אל ראש הממשלה בבקשה להשעות לאלתר מן הממשלה את ליברמן בעקבות החלטה להגיש נגדו בכפוף לשימוע כתב אישום פלילי שיכלול כמה עבירות חמורות בהן הלבנת הון, ביצוע מעשי מרמה, הפרת אמונים ועוד.

בפניה נאמר בין השאר: "מבחינה פורמאלית יכול, אמנם, שר החוץ להמשיך לכהן בתפקידו עד לסיום הליך השימוע אך קימת חוות דעת משפטית סותרת שקובעת במפורש ששר חייב לפרוש מן הממשלה אם קיימת החלטה להגיש נגדו כתב אישום.

בהקשר לכך אנו מבקשים לציין כי ליברמן עצמו הכריז בעבר כמה פעמים שאם תתקבל החלטה עקרונית להגיש נגדו כתב אישום יפרוש מיד מן הממשלה. מדברים שאמר אחרי שנמסרה לו הודעת הפרקליטות נראה שאין לו כוונה לממש את הבטחתו. אומ"ץ סבורה שלא יעלה על הדעת מן הבחינה המעשית ומהאספקט הציבורי המוסרי ששר החוץ ימשיך לנהל בחודשים הקרובים בעת ובעונה אחת את ענייני החוץ הבוערים של המדינה ואת המערכה המשפטית האישית.

השעייתו המיידית של שר החוץ חשובה גם מן הבחינה הציבורית בעקבות קביעת נורמות חדשות במדינה לגבי אישי ציבור בכירים שסרחו ודבק בהם רבב של שחיתת שלטונית. במידה ולא תענה בחיוב לבקשתנו אנחנו מתכווננים לעתור לבג"ץ על-מנת שיכריע בסוגיה בעלת משקל זו".

ליברמן הערמומי והמתוחכם ינסה, ללא ספק לשלב את הבעיה המשפטית הפרטית שלו עם ענייניי מדיניות החוץ והמשך קיומה של הקואליציה. ליברמן לא יכול אולי לייצר פרויקט לאומי רב היקף מסוגה של ההינתקות של גוש קטיף שפילגה את העם, דרדרה את המצב הביטחוני אך שירתה את ראש הממשלה דאז אריאל שרון שנחשד בקבלת שוחד מאילי הון זרים ונזקק להסחת דעת גלובאלית. אבל ליברמן, בתוקף תפקידו כשר החוץ, יוכל בהחלט לנקוט בכמה צעדים מרחיקי לכת לקראת הכוונה להקים מדינה פלשתינית עצמאית בחודש ספטמבר הקרוב.

פרקליטיו כבר הודיעו שהם מבקשים לקיים את השימוע רק בחודש נובמבר כדי ללמוד את החומר היטב. לוח הזמנים של השימוע, בחינת השאלה אם הביא לשינוי ההחלטה להגיש כתב אישום, הגשת כתב האישום בפועל, הליך המשפטי והערעור עלולים להמשך לפחות שלוש שנים. אם אומנם יוגש כתב אישום יאלץ ליברמן לפרוש מן הממשלה מכוח החוק אבל עד אז הכול פתוח והרשות לא נתונה.

אפילוג לסיום: אודה ואתוודה לאורך השנים עד לראשית שבוע זה האמנתי לתומי שבתום החקירה המשטרתית הממושכת ביותר של איש ציבור בתולדות המדינה והסחבת הארוכה מדי בפרקליטות בתיק זה לא יהיה מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על ליברמן. אבל כיום איני בטוח בכך כלל ועיקר וזאת בגלל רפיסות המערכת המשפטית.

למרבה הצער והבושה חוששים היועצים המשפטיים לממשלה לכלול בכתבי אישום שהם מגישים נגד אישים רמי דרג סעיף של קבלת שוחד המחייב כליאה מאחורי סורג ובריח. כך נהג היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, כאשר סירב לכלול סעיף של קבלת שוחד בכתב האישום שהגיש נגד ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט וכך נהג השבוע יהודה וינשטיין בכתב האישום שהוא מתכוון להגיש, כאמור, נגד ליברמן בכפוף לשימוע. התנהלותם של שני שרי "ישראל ביתנו" בפרשת ליברמן מקוממת ומרגיזה. צר היה להיווכח השבוע ששר התשתיות ד"ר עוזי לנדאו (שזכה לאות אומ"ץ בזכות יושרתו האישית) המשיך להעניק לליברמן גיבוי מוחלט גם אחרי ההודעה בעניין כתב האישום.

גם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ שהביע באחרונה בפומבי את בטחונו שלא תתקבל החלטה להגיש כתב אישום נגד ליברמן נהג כשפן קטן כשספק מחה כפיו למשמע הכרזתו של ליברמן על חפותו.
לא בכדי החל כבר ליברמן בסוף השבוע את מסע התרגילים המשפטיים והפוליטיים שלו כדי לתמרן את כל המערכות על-מנת שלא יוטל עליו עונש של מאסר בפועל. גם אם יוטל קלון יוכל להתמודד מחדש בדומה לצחי הנגבי ודרכו הפוליטית לראש הפירמידה לא תיחסם.

אני נוטה להעריך שבמוקדם או במאוחר יכהן ליברמן כראש משלת ישראל והרבה שדים יצאו מהבקבוק של "ישראל ביתנו" ואז הדמוקרטיה במדינה תשנה חלילה את פניה לבלי הכר, מערכת המשפט תינזק ללא תקנה, מערכת החינוך תעלה על שרטון והבקיעים בחברה הישראלית השסועה יהפכו לתהום שאינה ניתנת לגישור.

מה שחמור מכל: השחיתות השלטונית עלולה לקבל בעידן ליברמן ליגיטימצייה סופית ובלתי חלוטה. אולי גם תשמש נושא לימודים מרכזי בשיעורי האזרחות בבתי הספר העל יסודיים ברחבי המדינה.