נשיא דו-פרצופי (148)  |   ערב הבחירות האחרונות הסיר שמעון פרס את המסכה הממלכתית מעל פניו ונחשף מחדש כעסקן פוליטי בעל ותק בתרגילים מסריחים, ידע מקיף במניפולציות והשכלה גבוהה בתורת השקרים. הוא מעולם לא גינה אישי ציבור מושחתים וגם לא נרתם למאבק בשחיתות השלטונית  זה הנשיא שלנו   נשיא המדינה שמעון פרס נהנה מהספק בימים האחרונים ונחלץ מחשיפה תקשורתית ראויה להוצאות הבזבזניות של משכן הנשיא בנושאי טיסות לחו"ל ואירוח. מתברר שבשנה החולפת עמד תקציב בית הנשיא על סכום של 63 מיליון שקלים, שהוא הגבוה ביותר מאז קום המדינה וכלל כמה סעיפים בעייתיים במיוחד, כמו מטר של טיסות לחו"ל (5 מיליון שקלים) ואירוח ראוותני (מיליוני שקלים) והוצאות אחזקת רכב של העובדים (1.2 מיליון שקלים). הסיבה העיקרית לחסד שנעשה לפרס נבעה בעיקר מתיעול זעמם של תושבי המדינה בנושא בזבוז כספי ציבור כלפי ראש הממשלה ורעייתו, בגלל ההוצאות המופרזות לאחזקת שלושת בתיהם ולמימון הנאות החיים שלהם. פרס אשם, ללא ספק, בטיפוח מעמדה של שרה נתניהו אשת ראש הממשלה, בכך שניסה להשתמש בה כצינור לשכנע את בעלה לבצע מהלכים מדיניים שונים למרות שאינה נבחרת ציבור ומעולם לא קיבלה את אמון הציבור.   ועידה ב-3 מיליון דולר  תנועת אומ"ץ לא עמדה מן הצד והחליטה להחזיר את הנשיא למרכז הביקורת ולא להסתפק בתגובה החמקנית של לשכת הנשיא. פנינו אל מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בבקשה שייתן את דעתו להוצאות המופרזות של בית הנשיא והפננו את תשומת ליבו לכך שקודמו בתפקיד, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, החל לבדוק את ההתנהלות הכספית של בית הנשיא והביקורת לא הבשילה בגלל קשיים שהערימו אנשי בית הנשיא, שניסו לטעון כי פרס מעל הביקורת. אין ספק שהביקורת של מבקר המדינה צריכה להתמקד גם בדרכי מימון הוועידה השנתית הבינלאומית הקרויה על שם הנשיא. כדאי להתמקד באירוע חגיגי במיוחד של הוועידה שייערך בחודש יוני הקרוב, שיהיה בסימן יום הולדתו ה-90 של פרס, שיחול כמה שבועות לאחר מכן בחודש אוגוסט. על-פי מידע שהגיע לאומ"ץ, עלות האירוע שיכלול פתיחה חגיגית בהשתתפות 3,000 אורחים בבנייני האומה יסתכם ב-3 מיליון דולר. הטיפול המעשי בארגון הוועידה הוא בידי משרדו של עו"ד ישראל מימון, שהיה בעבר מזכיר הממשלה ונהנה מקשרים טובים במיוחד עם בית הנשיא. מממנים וממומנים בלתי מוסריים  אין לי ספק שהבדיקה תחשוף כמה עובדות מאלפות לגבי זהותם של התורמים והמממנים שזוכים לכיבודים שאינם ראויים להם מבחינת רמתם המוסרית. בעבר קבלה אומ"ץ בפני משרד מבקר המדינה על כך שהוועידה ממומנת גם על-ידי חשודים בפלילים ואילי הון שנויים במחלוקת. שותפיו של פרס לאירוח השערורייתי היו כמה אישים פוליטיים בעלי קופות שרצים עמוסות - השרים לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר, חיים רמון ודליה איציק. אומ"ץ תבעה מהארבעה לשלם מכיסם עבור האירוח המפוקפק - וכשנענינו בהתחמקות, הגשנו תלונות נגדם למשטרה ועתירה לבג"ץ. רק לאחר מכן החזירו שלושה מהם - פרס, פואד ורמון - מכיסם סכום חלקי של מסע התענוגות. איציק התחמקה מלשלם את חלקה באירוח ששייך למסגרת צנעת הפרט. מכללה על-שם נשיא מכהן  אם לא די בכך, אמורה להיחנך ברחובות במסגרת חגיגות יום ההולדת ה-90 של פרס גם מכללה הקרויה על שמו וטעונה בדיקה של מבקר המדינה. קריאת מכללה על שמו של נשיא מכהן היא צעד לא ראוי, שעלול לגרור ביקורת ציבורית חריפה. היא אינה דומה כלל למרכז פרס לשלום שהוקם לפני בחירתו כנשיא. מי שבישלו את הקמת המכללה ומהווים את הרוח החיה בה הם בני הזוג עופרה ורפי אלול. גברת אלול הפעילה בעבר מכללה פרטית שהייתה תעשיה בזעיר אנפין להנפקת תארים אקדמיים. רפי אלול היה בעבר חבר כנסת ונחשב לאיש הסתרים הפיננסי של פרס. אגף המודיעין במשטרה בדק בשעתו מידע על חשד למעורבותו בגלגול כספים במזומן במטות הבחירות המפלגתיות של פרס. תחמן בלתי נלאה  פרס צבר במרוצת שנות כהונתו כנשיא המדינה פופולריות רבה בקרב אזרחי המדינה, שעומדת בסתירה קיצונית לסלידה כלפיו שהייתה קיימת בעברו הפוליטי על-ידי חוגים רחבים בציבור. רבים עדיין מאמינים שפרס הוא האדם היחיד במדינה שיביא להסדר עם הפלשתינים ושלום על ישראל, ויאלץ את ראש הממשלה נתניהו להיות שותף פעיל למהלך ההיסטורי. פרס חלק, כידוע, בשעתו, עם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, את קבלת פרס נובל לשלום אחרי שעלה בידו בתחמנות בינלאומית לכפות את עצמו על שופטי הפרס. אצל פרס שום דבר לא הלך בעבר בדרך ישרה, גם כאשר כלפי חוץ הוא הצליח לאחז את עיניהם של אזרחי המדינה. אין סיבה שהוא ישתנה בגילו המתקדם. מסתבר שלא רק הנמר נמנע מלהחליף חברבורותיו אלא גם עוף הפרס מבית הנשיא לא משיל את נוצותיו המוכתמות לא רק במעשי חתרנות, אלא בשורה של "פרשות". לא במקרה נזהר פרס לאורך השנים שלא לצאת בפומבי בהצהרה נגד התופעות החמורות של השחיתות השלטונית במדינה. ככל שהלך וקרב מועד הבחירות, כך הגביר פרס את פעולותיו החתרניות נגד נתניהו, תקף אותו אישית וכינה את מדיניותו "טיפשית". חליפות הדורות ושעון יוקרתי  כדאי שאזרחי המדינה ידעו כמה עובדות על פרס שחלקן אולי נשכחו. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס לחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מכמה מהם מתנות יקרות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות. בעבר קיבל גם מתנות אחרות כמו שעון יוקרתי ופריטים אחרים. מי שחשב לתומו שפרס השתנה אחרי שנבחר כנשיא, טעה. בשעתו, באחת מנסיעותיו הרבות של פרס לחו"ל, הוא הוטס בארה"ב מניו-יורק לוושינגטון במטוס השייך למיליארדר היהודי-אמריקני דניאל אברהמס. אברהמס היה אחד מאילי ההון שתרם גם לפרס במסע הבחירות הפנימי שלו במפלגת העבודה ב-2005. על כך מתח בשעתו מבקר המדינה ביקורת קשה על התנהלותו של פרס. מי שמכיר מקרוב את נשיא המדינה פרס, יודע שיש פער בין האהדה הרבה שבה זוכה הוא בארץ ובחו"ל בתחום המדיני לעומת חוסר רגישותו לנושאים של טוהר המידות, שמעולם לא הטרידו את שלוותו. לא שותף למאבק בשחיתות  בתפקידו כנשיא המדינה, השמיע פרס דעות כמעט בכל נושא ביטחוני, כלכלי וחברתי. אבל מעולם לא התבטא בנושאים שקשורים בשמירת שלטון החוק, בהתקפות פומביות של פורעי-חוק על אוכפיו, ובעיקר לא על השחיתות השלטונית שבה נגועים חלק מחבריו הטובים. הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה שאינה שנויה במחלוקת, עוררה בשעתו את אומ"ץ לפנות אליו בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית וישמיע את קולו ברמה ויהיה שותף למאבק שלנו. אבל פרס לא הרים את הכפפה, נמנע מלגנות אישי ציבור מושחתים ברמות שונות שתקפו את מערכות אכיפת החוק והשתלחו במשטרה ובפרקליטות וסירב להיכנס לשדה-המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בקושי רב בעור שיניו והרבב עדיין לא הוסר ממנו. יש לכך כמה סיבות לא טובות. מסתבר שביצור שלטון החוק לא היה מעולם בראש מעייניו של שמעון פרס והשחיתות השלטונית הייתה מוכרת לו היטב. כאשר כיהן לפני עשרים שנה כראש ממשלת האחדות של המערך והליכוד, פעל להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר (שהפך לימים לשופט עליון), בשל כוונתו הנחושה של האחרון להעמיד לדין פלילי כמה מראשי השב"כ שעברו עבירות פליליות חמורות בפרשת קו 300. לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים, נמנע פרס מלגנות את השחיתות האישית המפלצתית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהייתה גלויה לכל והמשיך לקיים קשרים הדוקים עם אישים פוליטיים שסרחו והתעלם ממוקדי שחיתות בקרבתו. פרס התעלם מכליאתם של קודמו בתפקיד משה קצב, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ושר העבודה לשעבר שלמה בניזרי. כך נהג כמובן מאליו גם לגבי מאסרו של שר הפנים לשעבר אריה דרעי. גם הרשעתו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון, חברו של פרס, לא הזיזה לו. פרס הרחיק את עצמו ממעשי השחיתות הגדולים אבל גם מעשי שחיתות אחרים שנעשו על-ידי אישים פוליטיים, ביניהם אהוד ברק, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, חיים רמון, דליה איציק, צחי הנגבי, פואד בן-אליעזר, אריה דרעי ואחרים לא הטרידו את מנוחתו. פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני ומילא את פיו במים דלוחים, אולי משום שנושא זה היה מאז ומתמיד קרוב לכיסו יותר מאשר אל ליבו.   בעזרת אילי ההון  אין ספק שאחד ממוקדי החבירה בין הון ושלטון הפך את מרכז פרס לשלום שהוקם לפני 15 שנים ביוזמתם של מקורבי פרס, כעמותה שנטלה על עצמה לטפח את הפיוס והשלום במזרח התיכון באמצעות מיזמים כלכליים וחברתיים בין יהודים וערבים. פרס התחייב אומנם בשעתו שלא להיות מעורב בפעילות השוטפת של המרכז שנושא את שמו, אבל בפועל התברר שהקשר בין פרס לבין המרכז לא נותק. פרס דאג לכך שהמרכז יממן ספר ביוגרפי על אודותיו שפיאר ורומם אותו, והוא אף עבר עליו לפני פרסומו ודאג למחוק דברים שלא ערבו לחיכו. זאת ועוד: במרוצת הזמן התברר כי חלק מהתורמים למרכז הם התורמים הפוליטיים של פרס בפריימריז במפלגת העבודה. בעבר התעורר חשד שכמה מהם ינקו בצורה זו או אחרת מעטיני השלטון. בפרפראזה ניתן לומר: כל הנוכלים זורמים לים שאינו מלא. אולי לא במקרה מתחמק פרס מלהעניק אותות הוקרה ממלכתיים לחושפי שחיתויות, שחלקם עוסקים במעלליהם של אילי הון ברוח הצעת חוק שיזם בשעתו הח"כ לשעבר רן כהן, המכהן כיום כחבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ וממשיך להיאבק במסגרת התנועה בשחיתות השלטונית. זאת ועוד: בעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון, ביניהם חיים סבן וארנון מילצ'ן שתרמו למטה הבחירות שלו באורח בלתי חוקי לכאורה סך של 320 אלף דולר. המוציאה והמביאה את התרומות הייתה דליה איציק, שקשרה קשרים עם אילי הון כאשר כיהנה כשרת התמ"ת ושרת התקשורת. הם לא קופחו על ידה בקבלת שירותים ממשלתיים חיוניים והיא לא קופחה על ידם. אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו כספים לכאורה בניגוד לחוק. בנסיבות תמוהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השניים לא הוסר. טבח פוליטי מומחה  אומ"ץ האמינה לתומה במרוצת השנים האחרונות, שהנשיא פרס פתח דף חדש בתחום ההגינות האישית ולא תהיה לו בעיה לשמש דוגמה אישית של האזרח מספר 1 במדינה שהוא ללא רבב. אבל המציאות טפחה על פנינו והוכיחה לנו שזו הייתה אשליה. ערב הבחירות האחרונות לכנסת, הסיר נשיא המדינה שמעון פרס את המסכה הממלכתית מעל פניו ונחשף מחדש כעסקן פוליטי בעל ותק בתרגילים מסריחים, ידע מקיף במניפולציות והשכלה גבוהה בתורת השקרים. התואר המכובד "חתרן בלתי נלאה" שהוענק לו בשעתו על-ידי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין שהוא לא חדל לחתור תחתיו, מתממש בימים אלה לגבי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. פרס חסר המעצורים עושה הכל כדי להוריד מהשלטון את נתניהו שנוא-נפשו, מאז שפרס הפסיד מולו בבחירות בשנת 1996 אחרי רצח רבין ונתניהו הרכיב את ממשלתו הראשונה. פרס לא הפנים עד היום את העובדה שלנשיא מדינת ישראל לא מוענקות הסמכויות הרחבות של נשיאי ארה"ב, צרפת ורוסיה, ותפקידו הוא טקסי בלבד. במהלך שנות כהונתו ניהל פרס מדיניות חוץ מקבילה לזו של הממשלה הנבחרת, נפגש עם ראשי מדינות על תקן של מעצב מדיניות ביטחונית ולא היסס למתוח ביקורת על נתניהו בעת ביקוריו בחו"ל. על-רקע זה פרצו לעיתים עימותים בין פרס לבין נתניהו שחלקם לא פורסמו ברבים. נתניהו חש היטב את עומק החתרנות של פרס. הקדמת הבחירות לכנסת העניקה לפרס הזדמנות לפעול בכל דרך אפשרית, כדי שבראשית השנה הבאה אחרי הבחירות הוא לא יאלץ להפקיד מחדש בידיו של נתניהו את הרכבת הממשלה החדשה. לשם כך הגביר פרס את פעולות החתירה שלו נגד נתניהו. בין השאר נפגש פרס עם שורה של אישים, ביניהם אהוד אולמרט, חיים רמון, ציפי לבני, שאול מופז, שלי יחימוביץ', יאיר לפיד ומשה כחלון כדי לערוך להם שטיפת מוח להקים גוש פוליטי שיחסום את דרכו של נתניהו להישאר בשלטון. קרוב לוודאי שפרס נפגש בחשאי גם עם מנהיגה החדש-ישן של שס אריה דרעי שקרוב אליו בדעותיו המדיניות ומחובר חזק לחיים רמון. טבח פוליטי ותיק מומחה לתרגילים מסריחים. (באחד התרגילים המסריחים האלה, שנערך בחודש מרס 1990 ונועד להפיל את ראש הממשלה יצחק שמיר, פעלו פרס, רמון ודרעי במשותף אך נכשלו). המציאות טפחה על פניו של פרס. נתניהו נבחר לראש הממשלה. רמון נדחק אל מחוץ לחיים הפוליטיים ודרעי מכוסס את ציפורניו בספסלי האופוזיציה. אבל כנפיו של פרס עדיין לא שמוטות. יש לי עצה לאלה שתופרים לעצמם כבר עתה את חליפת נשיא המדינה לקראת סיום תפקידו בעוד שנה וחצי, אל תזדרזו לחגוג. פרס מסוגל עדיין לבשל מאחורי הקלעים חוק חדש בכנסת שיאפשר לו להיבחר לכהונה נוספת בת שבע שנים. גיל 97 יהיה אולי מתאים יותר לפרישה...