צבוע בשירות הנשיא (150)  |   רפי אלול מלווה את שמעון פרס בגלגוליו הפוליטיים השונים לאורך 30 שנה, על תקן חסיד שוטה, מוציא ומביא ומסתיר, ומספק שירותים גלויים וסמויים, שחלקם נעשו בניגוד לכללי המנהל התקין וטוהר המידות   אחד האחראים הראשיים לסערה הציבורית שפרצה בימים האחרונים סביב האירועים הראוותניים בחגיגות יום הולדתו ה-90 של נשיא המדינה שמעון פרס, הוא חבר הכנסת לשעבר ואיש העסקים כיום רפי אלול, שהינו אחד הפעילים ביצירת התופעה הפסולה של חיבור ההון לשלטון. אלול הוא גם דוגמה חיה של נבחר ציבור שלמד כיצד ניתן לינוק מעטיני השלטון. הוא נקט בתחבולה וייצג, כביכול, את השכבות החלשות, אך עיניו היו נשואות להתעשר במהלך שירותו הציבורי המסואב. באופן פורמאלי שימש בשעתו אלול כ"יועץ הנשיא לענייני חברה ורווחה" בהתנדבות - תפקיד שממנו השתחרר בינתיים - אבל לא צריך לדאוג לרווחה האישית שלו ושל משפחתו. במסגרת פעולות החברה והרווחה של אלול, הוא לא הפסיק לדאוג להאדרת שמו של הפטרון, אבל גם הוא יוצא נשכר מכך. לפני כמה חודשים רכש אלול דירת פנטהאוז באחד המגדלים החדשים, תמורת 3 מיליון דולרים, שחלקם נצברו במהלך שירותו הציבורי כפי שיפורט להלן. למטרה זו הוא עומד לנטוש את צור מחצבתו ביישוב מזכרת בתיה, כדי להיספח אל אילי ההון התל אביבים. המרכז האקדמי על-שם פרס  אין ספק שהקרבה ההדוקה לפרס סייעה לאלול לגייס כספים בהיקף לא ידוע למרכז האקדמי על-שם פרס ברחובות, שרעייתו עופרה מנהלת, לא בהתנדבות חלילה. עופרה אלול התגלתה במרוצת השנים כאשת עסקים ממולחת בתחום מסחור האקדמיה, כאשר עלה בידה להקים ברחובות את "המרכז האקדמי הרב-תחומי" שהיה למעשה שלוחה של אוניברסיטה זרה שסיפקה תארים אקדמיים בסיטונות למשלמי שכר הלימוד היקר. חלק ניכר מהבוגרים נאלצו לנהל מאבקים משפטיים נגד המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), שסירבה להכיר בתארים האקדמיים של השלוחות של האוניברסיטאות הזרות. התארים הללו הבטיחו תוספות שכר ניכרות לעובדי ציבור שקיבלו אותם אחרי לימודים שחלקם היו שנויים במחלוקת. בסופו של דבר מצאה משפחת אלול תחליף מתאים לשלוחה שנסגרה ב-2004 בצורת הקמת מרכז אקדמי על-שם פרס ברחובות, בתקופה שבה שימש פרס משנה לראש הממשלה. פרס נתן ללא היסוס את שמו למוסד המסחרי מבית היוצר של משפחת אלול, שניצלה את שמו של איש ציבור בכיר ביותר כדי לקבל לגיטימציה ציבורית והסכמה שבשתיקה של המל"ג. העובדה שבינתיים פרס נבחר כנשיא המדינה ולא יאה ששמו ייקרא בעודו בחיים על-שם מוסד אקדמי, לא הפריעה לו. פרס התקנא כנראה בפטרון הפוליטי שלו דוד בן-גוריון שעל-שמו נקראת האוניברסיטה בנגב, ובשר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר שעל-שמו מרכז אקדמי נוסף בדרום הרחוק. "חיפשנו שם של אדם שתרם תרומה גדולה במיוחד למדינה, כי רצינו לנהוג על-פי המסורת שנקבעה בעבר, כשהאוניברסיטה בבאר שבע נקראה על שמו של בן-גוריון והמכללה בשער הנגב על שמו של פנחס ספיר", הסבירה אלול. אלא שיש הבדל מהותי אחד: בן-גוריון וספיר הונצחו באקדמיה רק אחרי מותם, אבל משפחת אלול לא ויתרה לפרס, והוא התמסר לה בקלות יתרה, תוך ויתור על שמו הטוב. ניתן בהחלט לומר שיש כאן חיבור של בעלי כנף: הזרזיר הלך אצל העורבת ושניהם נצמדו לפרס. יום-הולדת 90 לנשיא  בחודש אוגוסט הקרוב ימלאו לפרס 90 שנה. עד 120. אבל למה להמתין עד אז, אם אפשר לחגוג את יום ההולדת המוקדם של הנשיא עם ועידת הנשיא בנימוק של "חיסכון בהוצאות"? הוועידה השנתית של הנשיא תיערך בימים הקרובים בהשתתפות שורה של מדינאים בכירים ואמנים ידועים מחו"ל, ביניהם מיכאל גורבצ'וב, טוני בלייר, ברברה סטרייסנד, רוברט דה נירו ואחרים. אלול, איך לא, היה אחד מאלה שניתבו את האירוע המרכזי, שבו אמור לשאת דברים לכבודו של פרס נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, למרכז האקדמי על-שם פרס ברחובות. קלינטון דרש וקיבל כבר לפני כמה חודשים חצי מיליון דולר עבור הרצאה בת 40 דקות בנושא הקיימות שעומד עתה על הסדר העולמי. המסמך הסודי, שנחתם בחודש יולי 2012 על-ידי עופרה אלול, מנכ"לית המרכז האקדמי, עם החברה האמריקנית המייצגת את קלינטון, שהגיע לידי אומ"ץ, מעיד על היקף השערורייה. הגיבוי הכספי למרכז יהיה מתקציב חגיגות ה-90 של פרס, שממומן ברובו על-ידי אילי הון, ביניהם כאלה בעלי רקע מוסרי ירוד ביותר וגם פלילי.   השתתפות בתשלום או בחינם?  קק"ל נקלעה באקראי לעין הסערה הציבורית ולקו האש התקשורתי בגלל סמיכות המועדים בין ועידת הנשיא פרס לבין כינוס ועידת נשיאי קק"ל ברחבי תבל, שעוסק בעיקר בגיוס תרומות לגוף המשמר את קרקעות המדינה ופועל לקיימות שלהן. כאשר ועדת ההיגוי של ועידת נשיאי קק"ל שמעה על ביקורו של קלינטון בישראל ממש בימי הוועידה, הוצע לו להשתלב באירוע המרכזי במרכז האקדמי על-שם פרס על-ידי מתן חסות פיננסית לאירוע, ללא כל כוונה לתרום למימון הרצאתו של קלינטון. כך נוצר הפלונטר בעיתוי אומלל שבו מוטלות בכל יום גזירות כלכליות חדשות על אזרחי המדינה כדי למלא באמצעותן בור תקציבי עמוק. כך או אחרת, מאות המוזמנים לאירוע החגיגי במרכז האקדמי על-שם פרס היו אמורים לשלם 3,000 שקלים לגולגולת בעלת יכולת עבור הזכות לחזות בזיו פניו של קלינטון ולטעום כמה מאכלים עונתיים. על-פי הנכתב, סכומי הכסף היו מיועדים למלגות לסטודנטים שלומדים במרכז האקדמי, אבל בעקבות הביקורת הציבורית החריפה בוטלה גביית הכספים וההזמנות הפכו לחינם אין כסף - תופעה יוצאת דופן, ללא ספק, אצל משפחת אלול. מוזמני קק"ל לעומת זאת לא התבקשו לשלם עבור ההזמנה. בעקבות הסערה הציבורית הודיע במפתיע הנשיא פרס שהוא לא מוכן להשתתף באירוע שבו נאספים כספים. איזה חידוש מרענן אצל הנשיא פרס. לצערי, אני מתקשה לקבלו כפשוטו. בשל אופייה המיוחד של מערכת היחסים ההדוקה ששוררת בין פרס לזוג אלול, קשה להאמין שמשלוח ההזמנות הכספיות נעשה מאחורי גבו של פרס וללא ידיעתו. עופרה אלול, שוקי פורר והבן  אלול מלווה את פרס בגלגוליו הפוליטיים השונים לאורך שלושים שנה, ממחצית שנות השמונים, על תקן של חסיד שוטה, מוציא ומביא ומסתיר, ומספק שירותים גלויים וסמויים, שחלקם נעשו בניגוד לכללי המנהל התקין וטוהר המידות, ורק בנס לא הבשילו במישור הפלילי. העובדות שיפורטו להלן זועקות בעד עצמן: המרכז האקדמי על-שם פרס היה, כאמור, בגלגולו הקודם בראשית שנות האלפיים מכללה פרטית למטרות רווחים יפים, שפעלה תחת השם "המרכז הרב-תחומי רחובות" במתחם שכור מעיריית רחובות. עופרה אלול החזיקה כמחצית ממניות המכללה ושימשה בה כמנכ"לית. בדוח מבקר המדינה לשנת 2006 עולה חשד כי אלול עשתה זאת תוך ביצוע עבירות לכאורה על טוהר המידות. הדוח חשף פרטים מאלפים: ביולי 2001 קיבלה אלול אישור מראש עיריית רחובות דאז שוקי פורר להארכת חוזה השכירות של המכללה לארבע שנים, עד 31 באוגוסט 2006. שלושה חודשים אחר-כך התקבל בנו של פורר לעבודה בתפקיד ניהולי בכיר במכללה, ובנוסף שמו הופיע כמחזיק מניות של המכללה. יחד עם הבן של פורר, קיבלה המכללה של אלול מעיריית רחובות הטבה של כ-232,000 שקל. למרות שבחוזה שחתמה עם העירייה היא התחייבה לשלם את הוצאות צריכת החשמל של המכללה, בפועל היא לא שילמה אותן. לבקשתה, הסכימו פקידי העירייה בידיעתו של פורר לקזז חוב של המכללה בסך 232,000 שקל עבור צריכת חשמל, כהשתתפות העירייה בשיפוץ תשתית החשמל במבנה המכללה. ההסכמה לקזז את החוב התקבלה בידיעתו של פורר, שכאמור בנו מונה לתפקיד בכיר במכללה והחזיק במניותיה, בלא שהדבר הובא לידיעת מוסדות העירייה ולאישורם. ב-2004, לאחר שהשלוחות מחו"ל איבדו את מעמדן, פתחה אלול בצעדים להפוך את המכללה שלה למכללה ישראלית. היא קיבלה את הסכמתו של שמעון פרס לקרוא את המכללה על-שמו - "המרכז האקדמי על-שם פרס", שינתה את מעמדה המשפטי של המכללה למוסד ללא כוונת רווח ופנתה לעיריית רחובות על-מנת שתקצה לה קרקע עירונית ללא מכרז, ואם לאו, כך איימה, המכללה תעזוב את העיר. פורר, למרות שהיה נגוע בניגוד עניינים עקב מעורבות בנו במכללה, לחץ להיענות לדרישותיה של אלול, אבל לא הצליח. האופוזיציה התנגדה לתת לה קרקע עירונית למרות שמו של פרס ולמרות שהמכללה הפכה למלכ"ר, אבל בסופו של דבר נמצא פתרון במימון התרומות. כסף - ההתמחות של אלול  רפי אלול אינו אחד מאלה שירים ידיים. בין פרס ואלול נוצרו במרוצת השנים יחסי גומלין אסורים: אלול פעל רבות מאחורי הקלעים כדי לקדם את פרס פוליטית בכל מחיר, תרתי משמע, לעבר תפקידיו הבכירים. כמנהיג מפלגה, שר בכיר בממשלה, ראש הממשלה ונשיא המדינה. המטרה קידשה אצל אלול את כל האמצעים הפסולים, בעיקר בתחום איסוף כספים. כסף הוא תחום ההתמחות של אלול מימים ימימה, בעיקר כאשר המדובר בכסף קל. אלול לא עשה זאת, חלילה, לשם שמיים, ואינו זכאי לאות המתנדב של הנשיא. הוא השתמש בשמו של פרס, בידיעתו ולא בידיעתו של פרס, לצרכי התעשרות במהלך שירותו הציבורי וגם בתחום עיסוקיו הפרטיים. דוגמה גדולה אחת: יש עדויות על כך שכאשר כיהן אלול כלוביסט ומתווך, הוא גבה סכומי כסף עבור הסדרת פגישות עם פרס. הקריירה של אלול החלה בשנת 1985 כאשר נבחר לראש המועצה המקומית מזכרת בתיה ושימש בתפקיד זה עד שנת 1994. במקביל נבחר אלול בשנת 1992 לכנסת וכיהן כחבר כנסת במשך שתי קדנציות. כיצד עלה בידו של אלול להפוך את שירותו הציבורי למנעמי שלטון וקרדום חפירה כדי להתעשר? תחילה טיפל אלול בכנסת בקבלת תלונות הציבור על רשויות השלטון, אבל חש שתפקיד זה יותיר אותו בחברתם של הנרגנים והקובלים ולא יוביל אותו לשום מקום שיש בו טובת הנאה. אחר-כך צץ במוחו של אלול רעיון להקים עמותה בשם "הלב", שפעלה למען האינטרסים של העניים והמקופחים במדינה, והוא העמיד את עצמו כמובן בראשה. במסגרת זו החל אלול לתקוף גופים כלכליים במשק, בהם בנקים, ומצא עצמו עד מהרה מחוזר ומלוטף ויוצר קשרים שסייעו לו בעתיד בתחום הכלכלי. לא בכדי עלה בידו של הארגון לקבל תרומות מכל מיני גופים וגורמים, כאשר נושא הפיקוח היה בעייתי. האם יש להתפלא על כך שאחרי שאלול סיים את הקריירה הפרלמנטרית שלו הוא עמד בראש הפרויקט "רוח טובה" שהקימה בעלת בנק הפועלים שרי אריסון? הקשר עם רן ושוורץ  וזה עוד לא הכל - חבר הכנסת אלול העלה אז בכנסת הצעת חוק שמגבילה את גובה הריבית בשוק האפור על-מנת למנוע פגיעה באזרחים מעוטי יכולת שנזקקו להלוואות. כעבור זמן לא רב נוצר קשר בין אלול לבין יובל רן, מראשי השוק האפור שעמד בראש קבוצת החברות "קווי אשראי", ובאמצעותו הוא הכיר אנשים נוספים שפעלו בענף. רן החל בקריירה העסקית שלו לאחר שגייס את המשקיע האמריקני יונה גולדרייך, והקים את חברת "פריים", שעסקה במתן הלוואות בשוק האפור. באותן שנים, בטרם נחקק החוק המגביל את גובה הריבית בשוק האפור, "חגגו" בענף זה, והכסף החל לזרום לכיסיו של רן ושותפו נתן שוורץ, ומכר את פעילות חברת "פריים" לחברה בורסאית שנרכשה על ידם, ששמה שונה ל"קווי אשראי". מוסף "סופשבוע" של מעריב חשף בשעתו קשר בין שוורץ לח"כ רפי אלול. כזכור, היה זה אלול, הנחשב לח"כ הפעיל במלחמה בעוני, שהגיש הצעת חוק פרטית ב-1992, לפיה תוגבל ותוסדר הפעילות בשוק האפור. כפי שעלה עוד מהתחקיר, בשנים 1996-1994 נמנה נתן שוורץ על תורמי האגודה, ואף שימש כגזבר שלה. עוד עולה כי שוורץ העניק הלוואות לתנועת "הלב". מאוחר יותר התברר שאלול מונה ב-1993 לדירקטור מטעם הציבור בחברת "אוקטבה", מקבוצת החברות של "קווי אשראי". ב-1995 קיבל אלול מ"אוקטבה" 102 אלף שקל, עבור כהונתו כדמ"צ. מאז, פרש מהדירקטוריון. בתגובה מסר אלול למעריב, כי התרומות וההלוואות משוורץ ניתנו בשיקים אישיים ולא בכספים של "קווי אשראי". "כל ניסיון לקשור בין פועלו של שוורץ למען העמותה למלחמה בעוני לבין חברת קווי אשראי הוא נלוז", מסר אלול בתגובה. התחקיר מעורר תהייה לגבי הקשר שנוצר בין אלול, שנלחם בשוק האפור, לבין אחד מ"כרישי" שוק זה באותן שנים, כמו שוורץ. איך זה שמי שטען כי כרישי השוק האפור פוגעים באנשים תמימים, ובדבריו תיאר את "ההשפעה ההרסנית שיש לשוק האפור על לווים", חבר לאחד הפעילים המרכזיים בשוק האפור. אלול יצא יבש מפרשה זו אחרי פרישתו מהכנסת והמשיך במסע העסקים שלו.   טקס המימונה השנתי  במקביל החלה פעילות חברתית מסועפת של משפחת אלול, ששיאה היה המימונה השנתית בביתם במזכרת בתיה, שמושכת אליה בכל שנה את ראשי המדינה ובראשם פרס. מעניין אם חגיגות המימונה יימשכו גם אחרי שבני הזוג אלול יעברו למגדל המגורים היוקרתי בתל אביב.   אפילוג  המסורת היהודית ייחדה את חודש אלול לאמירת סליחות לקראת הימים הנוראים. דומה שעופרה ורפי אלול צריכים לבקש סליחה במשך כל חודשי השנה מאזרחים תמימים רבים שפגשו בהם במסגרות שונות והאמינו שמעשיהם הם לשם שמיים ולא לשם הכיס. הנשיא פרס צריך להתנצל על כך שהפך לכלי שרת בידי משפחה ששירתה אותו בימי השפל והגאות וגובה ממנו ריבית של השוק האפור על חשבון הקופה הציבורית.