גסי הרוח (156)  |   השבוע: על ארבעה גסי רוח ועוד אחד - שר התחבורה ישראל כ"ץ הקשוח וחסר הרגישות, אלי לנדאו הכוחני והברוטאלי, ראש עיריית רמת גן צבי בר בעל הפה הגדול וחסר הנימוסים, יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון נטול המעצורים, וגם על השופט המחוזי לשעבר דן כהן שנדון לשש שנות מאסר 1. השר ישראל כ"ץ  שר התחבורה ישראל כ"ץ, אדם קשוח וחסר רגישות, כיכב בשבועיים האחרונים בכלי התקשורת בזכות הנחישות שגילה מול עובדי הנמלים, ובמקביל בגלל הצלחתו להיבחר מחדש לתפקיד יו"ר מזכירות הליכוד. היה גם ספיח תקשורתי נוסף שקשור בהתנכלותו השיטתית של כ"ץ לכלה הטרייה, סגניתו ציפי חוטובלי, שהוא עושה הכל כדי לסלקה מתפקידה במטרה שכל הזרקורים יהיו מופנים אליו. כ"ץ חכם על החלשה חוטובלי בירח הדבש המאוחר שלה. כ"ץ הגברתן קיבל את חינוכו הפוליטי בבית מדרשו של אריאל שרון כאשר שימש אחד מעוזריו של שרון ויצק על ידיו מים מזוהמים. שרון גידל בחוותו כבשים, אבל בתחום הפוליטי הוא הכשיר עדר של פילים שמנפצים בדרכם לא רק כלי חרסינה אלא גם אנשים ובעיקר יריבים פוליטיים. כ"ץ הוא אחד הפילים המצטיינים הללו שנערך בימים אלה לחסל את שני מתחריו העיקריים להנהגת הליכוד, השרים גדעון סער וגלעד ארדן, שכשלו לטענתו בניהול מטה הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות לכנסת. כ"ץ דווקא נערך היטב לקראת הבחירות הללו על חשבון הקופה הציבורית, כאשר פרסם שלטים מאירי-עיניים בכבישי הארץ, שבהם שיבח את עצמו ואת ראש הממשלה על פתיחת מחלפים חדשים. במעשה זה עברו נתניהו וכ"ץ על חוק הבחירות. בעקבות פניית אומ"ץ אל מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הוסרו שלטי התעמולה הללו. אומ"ץ פנתה אל נתניהו וכ"ץ בבקשה לשלם מכיסם את ההוצאה הכספית הנכבדה שהייתה כרוכה בייצור השילוט הראוותני. הנושא נותר פתוח בשל התחמקותם של ראש הממשלה ושר התחבורה, ולנו אין כל כוונה לוותר להם. כ"ץ לא גילה מעולם רגישות לשלטון החוק בתפקידיו הממלכתיים כאשר עסק במינויים פוליטיים מכל הבא ליד. בעבר, כאשר כ"ץ כיהן כשר החקלאות, נחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירות של מינויים פוליטיים סיטוניים של פעילי ליכוד במועצות הייצור של המשרד. עשרות פעילי ליכוד נוספים קיבלו ג'ובים במחלקת הפיקוח של משרד החקלאות. עבירות אלה היו זהות במהותן לאלה שבגינן הורשע השר לשעבר חבר הכנסת צחי הנגבי. כ"ץ יצא בעור הפיל שלו בשן ועין בלי כתב אישום פלילי, אבל לא למד לקח, הוא המשיך במינויים הפוליטיים גם במשרד התחבורה. לפני זמן-מה נפסלה מועמדותו של פעיל הליכוד דניאל בן-לולו למנכ"ל חברת אוצר מפעלי ים הפועלת בתחומי נמל תל אביב. לשווא ניסה כ"ץ להרחיק עצמו מהמעורבות במינוי הפסול. השבוע נחשף שכמה פעילי ליכוד הצליחו להשתחל לעבודה בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב. כמובן ששר התחבורה כ"ץ קרא על-כך לראשונה בעיתונות. גם בעבר ניסה כ"ץ לבצע מינויים פוליטיים מבלי שהעקבות יובילו אליו. הוא פנה אל מנכ"ל משרדו לשעבר, אלוף (במיל.) דן הראל, שכיהן בעבר כסגן הרמטכ"ל, בבקשה שיעשה את העבודה המלוכלכת. הראל, הידוע ביושרו האישי, סירב לכך והעדיף להתפטר מתפקידו. מסיבות של לויאליות לא נימק הראל את הסיבה האמיתית להתפטרותו המתפרסמת כאן לראשונה. למרבה האירוניה מונה בימים אלה אלוף (במיל.) הראל למנכ"ל משרד הביטחון, שבו הוא אמור לשרת לשם שינוי תחת שר נקי-כפיים שאינו עוסק במינויים פוליטיים. לשמחתנו יש גם כמה שרים ישרים בממשלה הנוכחית. כ"ץ אינו נמנה על קבוצה נבחרת זו. 2. אלי לנדאו (ודן כהן)  השופט המחוזי לשעבר דן כהן, אחד הפרקליטים שהיו מוערכים במדינה, שהיה מקורב לשועי הארץ ולאישי הצמרת הפוליטית, ונמלט לחו"ל לפני שבע שנים לפרו בעיצומה של חקירת רשות ניירות ערך והוסגר לפני כמה שבועות, נדון בבית המשפט המחוזי לשש שנות מאסר ולקנס של מיליוני שקלים. כהן הורשע במסגרת עסקת טיעון בהפרת אמונים ובקבלת שוחד בין השאר מחברת סימנס כאשר שימש חבר דירקטוריון החברה ויו"ר ועדת המכרזים שלה. חברת סימנס שילמה בסה"כ 20 מיליון דולר דמי שוחד עבור רכישת טורבינות מתוצרתה. מהסכום הנכבד הזה קיבל כהן 3 מיליון דולר ונמנע מלחשוף את שמות שותפיו לפשע. אין ספק שהם נשמו השבוע לרווחה אחרי שהתברר להם שכהן לא הסגיר אותם. היועץ המשפטי הראשי של אומ"ץ, עורך הדין בועז ארד, שיגר בשעתו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שבו שאל בין היתר: "אומ"ץ מבקשת לדעת כיצד זה שבפרשת שוחד מן החמורות בתולדות מדינת ישראל לא ננקטו הליכים פליליים נגד מנהלי תאגיד סימנס בחו"ל בקשר למעורבותם בפרשת השוחד. התנהלותן של מערכות אכיפת החוק שאתה עומד בראשן בכל הקשור לתאגיד סימנס ומנהליו מעוררות תהיות שמחייבות הסבר לציבור". התשובה שקיבלנו הייתה מעורפלת. בעקבות זאת הגישה אומ"ץ עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף את שמות יתר החשודים באורח רשמי, אך עד כה לא התקבלה החלטה סופית בעניין. חוקרי רשות ניירות ערך לא הצליחו לפענח את שמותיהם של החשודים, לא נגבו עדויות, לא נעשו הצלבות, לא נאסף מידע מודיעיני מוסמך, מה גם שתהליך תשלום השוחד של סימנס בחברה, נמשך גם אחרי פרישתו של כהן מתפקידו בדירקטוריון החברה. מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר, אורן אהרונסון, ששילם על-פי ממצאי החקירה את כספי השוחד והפך לעד מדינה, לא סיפר את כל הידוע לו. בשעתו התנהל מו"מ עם כהן שיחזור ארצה מרצונו וישמש עד מדינה נגד מקבלי השוחד האחרים שקיבלו באמצעותו, אך הוא סירב. מקורביו של כהן טענו כי הרשות טרפדה הסכם אחר, שעל פיו הוא היה אמור לקבל עונש של שלוש שנות מאסר ולשלם קנס כספי. המו"מ לא הבשיל, בגלל התנגדותה של רשות ניירות ערך בנסיבות תמוהות. התנהלותו של אלי לנדאו, מי שהיה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל דאז - אדם אלים, כוחני וברוטאלי, חניך מצטיין בחווה המושחתת של משפחת שרון, לא נבחנה כדבעי. לנדאו הינו חשוד סדרתי בתפקידים הציבוריים שמילא, ביניהם ראש עיריית הרצליה, יו"ר דירקטוריון שק"ם ועוזרו של שרון כששימש שר החקלאות. לנדאו הצליח לחמוק מכתבי אישום פליליים. פרט מאלף: במשך תקופה מסוימת העניק עו"ד דו כהן שירותי יעוץ משפטיים ללנדאו ולאיל ההון מוטי זיסר, שותפו לדברי העבירות שבוצעו בפרויקט המרינה בהרצליה, כיצד לעבור בשלום את החקירה המשטרתית בפרשה זו, שבה זוכו בבית המשפט מחמת הספק. ההרשעה היחידה של לנדאו הייתה בגין הכאתה של שוטרת, שנמחקה על-ידי חברו הטוב, הנשיא המנוח עזר ויצמן. במקרה או שלא במקרה, הועסק שאולי ויצמן, בנו של הנשיא, במרינה של הרצליה ביוזמתו של לנדאו. בתפקידו כיושב-ראש דירקטוריון חברת החשמל נחקר לנדאו כמה פעמים על-ידי המשטרה במסגרת חקירת פרשת הובלת הפחם שנעשתה על-ידי האחים עופר (שהיו שותפים במרינה בהרצליה) וברכישת גז טבעי מחברה משותפת לאיל ההון יוסי מימן ולממשלת מצרים. תיקיו הועברו להכרעת הפרקליטות אך נסגרו. אומ"ץ לא השלימה עם כך וערערה בפני מחלקת הערר של משרד המשפטים על החלטתה של הפרקליטות לסגור את תיקי החקירה של לנדאו בשתי הפרשות הללו, אך למרבה התמיהה הערר נדחה. בפרשת סימנס מצבו של לנדאו מסובך יותר, לנדאו היה מעורב מאוד יחד עם דן כהן, ששימש כיושב-ראש ועדת המכרזים של החברה ברכישות טורבינות מסימנס בעלות של 100 מיליון אירו כל אחת, ולחץ בשעתו על חברי הדירקטוריון לחתום על הסכם נוסף עם סימנס לרכישת טורבינות ללא מכרז בנסיבות מחשידות. הנימוקים שהביא לנדאו לרכישות מסימנס בלא מכרז היו, כפי שהוצגו לדירקטוריון: "דחיפות למניעת נזק של ממש", הצגת העסקה כהזדמנות עסקית ויתרונות הגלומים ברכישת יחידה נוספת הזהה ליחידות הקודמות... זאת ועוד: בשעתו הגיע אליי מידע שלפיו קיבל כהן בעת שהותו בפרו איומים לבל יחזור ארצה, ויחתום על עסקת טיעון שבמסגרתה היה אמור לחשוף שותפים לפשע. כהן עצמו סירב לאשר או להכחיש זאת. קשריו של לנדאו עם אנשי פשע אינם טעונים להוכחה. בחודשים האחרונים בדקו אנשי מודיעין בכירים של משטרת ישראל מידע בדבר עסקה שבוצעה, לאחר שנודע שמשפחת לנדאו נכנסה כשותפה במדיקל סנטר של הרצליה. העובדה שהמשטרה לא הצליחה לפענח עד כה כיצד השיגו שני בניו של אלי לנדאו סכום של כ-60 מיליון שקלים לרכישת בעלות חלקית על המדיקל סנטר בהרצליה, אינה מדברת לשבחה של המשטרה, אבל מבהירה הרבה תעלומות. 3. צבי בר  ראש עיריית רמת גן צבי בר עומד לסיים בעוד כמה שבועות קריירה עשירה, תרתי משמע, בת שני תריסר שנים בתפקיד זה, בעקבות עתירה שהוגשה לגבי המשך כהונתו כאשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור על קבלת שוחד והלבנת הון. בר הגיע לכתב האישום הפלילי אחרי שהחל לצעוד בדרך לא ישרה. המעידה הפלילית הראשונה של בר, שבעקבותיה הועמד לדין באשמה של הפרת אמונים, הייתה הסכמתו להעסיק, דרך תאגידים של העירייה, חברי מועצה שהצטרפו לקואליציה בראשותו. בר טען שלא ידע שמעשה זה אינו חוקי, ובסופו של דבר גובשה עסקת טיעון על פיה נמחקה האשמה בהפרת אמונים, ובר הורשע בעבירה אחרת שלא היה בה קלון. חקירה משטרתית שנייה נערכה בחשד שבר קיבל שוחד ממלך החניונים המנוח ראובן גרוס. בר ניצל בעור שיניו רק משום שגרוס נפטר לפני שהוגש נגדו כתב אישום. אבל העבירות החמורות ביותר שביצע בר במהלך שנות כהונתו כראש העיר, שחלקן מפורטות בכתב האישום, היו קשורות בהקמת שורה של מגדלים בעיר ובאישור תוכניות בינוי רבות-נפח הרבה מעבר למותר ובהפשרת קרקעות. בר, בעל הפה הגדול וחסר הנימוסים, ניצל את תפקידו כיו"ר ועדת בניין הערים המקומית ואת אופיו הדורסני כדי לכפות את דעתו על חברי ועדת התכנון המקומית, לכופף את חברי מועצת העיר מהקואליציה, ולעיתים עלה בידו אפילו להשתלט על ועדת התכנון המחוזית. אומ"ץ חשפה כבר לפני חצי תריסר שנים את החשד להפעלת שיטת קבלת טובות-הנאה, אך משום-מה נראה היה לנו שהמשטרה פועלת באיטיות כל אימת שמדובר במידע מודיעיני שהעברנו או בתלונה שהגשנו למשטרה. כך היה, למשל, בשעתו, בשלהי פרשת אברהם הירשזון, כאשר קיבלנו מידע לגבי עסקת מקרקעין רמת-גנית שלא נחקרה כנדרש. למרות שצירפנו מסמכים רלוונטיים, החקירה עלתה משום-מה על שרטון. אבל לא הרמנו ידיים והמשכנו לרכז חומרים. לאורך תקופה ממושכת הצליח בר באמצעות צעדי עורמה, תחכום וניצול קשרים אישיים בצמרת המשטרה לחמוק מזרועות החוק ולטשטש את העקבות של דרכי התעשרותו הרבה במהלך שירותו הציבורי. אין ספק שהאיש שהשחית את בר ולימד אותו כיצד ניתן להתעשר במהלך השירות הציבורי מקבלת טובות-הנאה, היה ראש עיריית הרצליה לשעבר, אלי לנדאו. לנדאו היה מורו ורבו של בר בתורת השחיתות הציבורית. בר התגלה כתלמיד שביקש לעלות על רבו. אולי לא במקרה התמקמו שני בניהם של לנדאו ובר בלונדון. היה דבר משותף נוסף בין לנדאו ובר - שניהם היו מחוברים אל עורך הדין דן כהן. גם לבר הייתה באחרונה סיבה להיות מודאג מהסגרתו של עו"ד כהן. עו"ד כהן מחזיק בידיו מידע מפליל נגד בר בנושא החברות הזרות האנונימיות שמחזיקות בבעלות על חלק ממגדלי המשרדים והמגורים שהוקמו ברמת גן בתקופת כהונתו של בר בקצב גובר והולך. באופן לא מפתיע, החלו חברות זרות בבעלות לא מזוהה שנרשמו לעיתים בשרשור בפנמה, באיי הבתולה, בואדוז ובמקומות אחרים, בזו אחר זו, לרכוש פרויקטים שונים ברמת גן, להקים מגדלי מסחר ומגורים ולבצע השקעות שונות. בשעתו ערכה אומ"ץ מיפוי של כל המגדלים הללו והעבירה את החומרים לאגף המודיעין של המשטרה, בצירוף חשדות שבר מחזיק בשותפות חלקית בכמה פרויקטים. למרבה הצער, המשטרה לא הצליחה להתמודד עם נושא זה שנראה גדול עליה, בטענה פורמאלית, שאין בידינו מסמכים המאששים את החשדות. עו"ד כהן יוכל לפזר את הערפל בתחום זה, אם יחליט לפצות את פיו תמורת הקלה בעונשו או במסגרת עסקת טיעון. לפני שנה הצליחה אומ"ץ לבלום תוכנית הזויה של הנהלת עיריית רמת גן לקרוא את מתחם הבורסה על-שמו של צבי בר במסגרת חגיגות ה-90 לעיר רמת גן. אין לנו ספק שבר עמד מאחורי יוזמה זו. מאחר שבית הדין נענה לבקשת אומ"ץ וביטל את ההנצחה בחיים של ראש העיר המושחת, בוטלו החגיגות ולא נערכו עד היום. בעקבות זאת הגישה אומ"ץ תביעות אישיות נגד בר להחזרת כספי הציבור שירדו לטמיון. דבר אחד ניתן לקבוע בוודאות: בר יסיים את תפקידו כראש עיריית רמת גן בבושת פנים מבלי שהבורסה הישראלית הממוקמת בעיר תיקרא על שמו. 4. אבי לוזון פרופ' ירון זליכה, חתן אות המופת של אומ"ץ לשנת 2007, הכין לנו הפתעה נעימה השבוע, בשעה שאמר בכלי התקשורת כי קבלת האות מעידה על הגינותו ומעודדת אותו במאבקו מול יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. פרופ' זליכה, אדם מאופק ונעים הליכות, עמד בראש ועדה ציבורית שהקימה שרת התרבות והספורט לימור לבנת, לבחינת המתרחש בענף הכדורגל במדינה, שהפך לשדה פעולה נרחב לאנשי הפשע המאורגן וחורשים בו מזימות עבריינים למיניהם. המסקנה העיקרית של הוועדה הייתה שההתאחדות לכדורגל הינה גוף רקוב מיסודו והאחראי על כך הוא לא אחר מאשר היו"ר אבי לוזון שהפך אותה לחונטה. למעשה הוציאה הוועדה כרטיס אדום ללוזון, שמשמעותו הרחקתו ממגרש הכדורגל. לוזון, אדם חסר מעצורים, בעל ותק באלימות מילולית, הזדרז להגיב ולהשתלח בפרופ' זליכה: "אם יש משהו רקוב זה במוחו של זליכה". לוזון הוא לקוח ותיק של אומ"ץ. בשעתו פנינו לרשם העמותות, עו"ד אלון בכר, במכתב שמדבר בעד עצמו: "לאחרונה הגיעו לתנועת אומ"ץ תלונות כנגד ההתנהלות של הנהלת ההתאחדות לכדורגל שהוא גוף מתוקצב שמהן עולות תופעות פסולות בהן חוסר שקיפות כלפי הציבור שמממן את פעילויות ההתאחדות, סירוב למתן אפשרות לעיין בפרוטוקולים של ישיבות הנהלה ועוד, שמצביעות על כך שלחברי ההנהלה יש מה לכאורה להסתיר. "טענות נוספות שהועלו בפניות לתנועת אומ"ץ ובפרסומים בכלי התקשורת מצביעות על כך שהחלטות עקרוניות בעלות משמעות כלכלית מתקבלות על-ידי אדם אחד – יו"ר ההתאחדות אבי לוזון מבלי שהוא טורח לשתף בהן את חברי ההנהלה כמקובל במינהל תקין. "אנו פונים אליך בבקשה שתפעיל את סמכותך ותדרוש מההתאחדות לקבל את הפרוטוקולים ו/או מסמכים שיידרשו על-מנת שיסייעו לבדוק את דרך ההתנהלות של מוסד זה. "אנו מצפים שהעברת הפרוטוקולים והמסמכים יהוו תנאי בל יעבור למתן 'אישור של ניהול תקין'". למרבה הצער הוכיח רשם התאגידים והעמותות מורך לב. בהזדמנות אחרת פנינו אל התובע של ההתאחדות לכדורגל בבקשה להעמיד לדין את לוזון בגין השתלחות בבית הדין של ההתאחדות. לוזון הכריז בתום משחק כדורגל של קבוצתו: "אני לא מאמין בבתי הדין ובשופטים". האצבע המאשימה הייתה מכוונת כלפי בית הדין של ההתאחדות לכדורגל ודבריו היו יכולים לשמש איתות מסוכן לבעלי קבוצות אחרות המשחקות בליגות לכדורגל. אבל התובע של ההתאחדות לא העז להתעמת עם הבוס הגדול ולא נענה לבקשתנו. אולי משום כך גילו כעבור זמן שופטי בית הדין של ההתאחדות רפיסות כשחששו להטיל עונש כבד על קבוצת הכדורגל מכבי פתח תקוה, השייכת למשפחתו, בגין מעשי אלימות במגרשה של הקבוצה. לוזון צריך להתרגל לעובדה שהוא מגיע לסוף דרכו הציבורית. לא כולם פוחדים מלוזון וסרים למרותו. אומ"ץ תמשיך במאמציה להרחיק אותו מהחיים הציבוריים ותתרום את חלקה ליישום מסקנות ועדת זליכה. בהקשר לכך פנינו כבר השבוע אל שרת התרבות והספורט בדרישה שתפעל להנהיג רפורמה יסודית בהתנהלותה של ההתאחדות לכדורגל. לוזון חייב לעזוב את מגרשי הכדורגל בהקדם, כדי למזער את הנזקים שהוא גורם לענף הספורט הפופולרי במדינה.