אקירוב ישלם (190)  |  

כאשר נתגלה בימים האחרונים בפומבי טפח ממערכת היחסים ההדוקים ששוררת לאורך השנים בין ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט לבין איש העסקים השנוי במחלוקת אלפרד אקירוב היה ברור שזה רק קצה הקרחון והעיקר עוד לפנינו

                                                                ▪  ▪  ▪
כאשר נתגלה בימים האחרונים בפומבי טפח ממערכת היחסים ההדוקים ששוררת לאורך השנים בין ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט לבין איש העסקים השנוי במחלוקת אלפרד אקירוב היה ברור שזה רק קצה הקרחון והעיקר עוד לפנינו.

אולמרט אמר השבוע בחקירתו המחודשת במשטרה כחשוד בניסיון לשבש הליכי משפט והדחתה של העדה שולה זקן שהיא פעלה במרוצת שנות שירותה כמנהלת לשכותיו באורח עצמאי מאחורי גבו.

אולמרט טען שזקן ניסתה למשוך אותו בלשון במטרה להפליל אותו באמצעות הקלטות סתר. זקן טענה לעומתו שהייתה זו הקלטה אוטנטית ששיקפה את העבריינות של אולמרט.

אפרופו הקלטות, במהלך חקירות המשטרה בשורה של פרשות שחיתות שבהן היה מעורב אולמרט (טלנסקי, ראשונטורס, בנק לאומי, מרכז ההשקעות, המינויים הפוליטיים ועוד) התברר שבתקופה שבה כיהן אולמרט כראש ממשלה נהגה מנהלת הלשכה זקן להאזין לחלק משיחות הטלפון שהועברו אליו.

כאשר סיפרו על כך חוקרי המשטרה לאולמרט הוא טען בעקשנותו בנחישות שההאזנות הללו נעשו ללא ידיעתו.

המשטרה תכננה להגיש לפרקליטות המלצה להעמיד את זקן לדין על האזנות סתר ואז ברגע האחרון "נזכר" אולמרט שהוא ידע, כביכול, על האזנות הללו.

מעניין במה סחטה לכאורה זקן את אולמרט כדי לאלצו להגיע למצב של עליבות להודות שהיה בתמונה. חומר למחשבה ולחקירה.
חוקרי המשטרה התעקשו השבוע לברר את נושא העסקתה של זקן ע"י אקירוב.

אולמרט טען בהקשר לכך שהעסקתה של זקן ע"י אקירוב בחברת אלרוב שבבעלותו במשך כמה חודשים שבהם קיבלה שכר של עשרות אלפי שקלים נעשתה ביוזמתה וללא ידיעתו.

בסוגריים כדאי אולי לציין שזקן קיבלה את השכר הנדיב תמורת חריצותה הרבה ועבודתה המאומצת לגיוס לקוחות למלונותיו של אקירוב.

אולמרט לא שמע, לא ראה, לא ידע, לא התערב, לא שאל ולא בדק.
ממש חתן אידיאלי.

כך היה, לדברי אולמרט, כאשר הוא כיהן בעבר כשר האוצר וזקן פנתה ביזמתה וללא ידיעתו, כביכול, אל אקירוב בבקשה שיסייע לאחיה יורם קרשי.

זקן ואחיה הסתבכו יחד בפרשת השחיתות ברשות המיסים שנחשפה הרבה בזכות רפי רותם. היא נחלצה בעור שיניה ואילו אחיה נדון לתקופת מאסר.

אגב, עד היום אני לא מצליח להבין מדוע המשטרה לא חקרה את אולמרט הנחקר הסדרתי גם בפרשה זו.

למרות שאולמרט לא הותיר ברוב ערמומיותו ותחכמו טביעות אצבעות היו סימני נפט למעורבות שלו. אילו היה מתבצע קידוח משטרתי לעומק היה מתגלה, ללא ספק, הנפט.

מאחר שלא הייתי קונה מאולמרט אפילו מכונית חדשה אני סמוך ובטוח שהוא היה בתמונה הן בנושא העסקתה של זקן ע"י אקירוב והן בענייני רשות המיסים.

רמת התיאום והדיווח ההדדי בין אולמרט לאקירוב הייתה מאז ומתמיד ברמה גבוהה ומבוססת על העיקרון של תן וקח.

אולמרט נהג לאורך כל חייו הציבוריים לקשור קשרים אישיים הדוקים כמעט עם כל אילי ההון הגדולים במדינה שחלקם חוברו לשלטון, נהנו מעטיני הקופה הציבורית ותגמלו את אולמרט בהלוואות כספיות גדולות שלא הוחזרו.

אילי ההון הללו לא טרחו להתלונן נגד אולמרט בפני רשויות אכיפת החוק מחשש שיפלילו את עצמם.

אילי הון אחרים נפלו ברשתו של אולמרט בגלל רצונם להתחכך עם אישי צמרת ולא הבינו שאולמרט בונה עליהם ליום סגריר בעת שיזדקק להם.

אקירוב בעל הרמה המוסרית הרדודה עומד בשני תריסר השנים האחרונות בראש רשימת אילי ההון המקורבים אל אולמרט. בין השניים שוררים קשרים גלויים וסמויים שאפילו חקירה משטרתית מקצועית לא תצליח לפענח את כל מרכיביהם.

בין השאר תיחשף עובדה מאלפת: בשעתו עמד אולמרט לרכוש דירת פאר במחיר מיוחד במגדלי אקירוב היוקרתיים בתל אביב שבהם מתגוררים כל המי ומה ומדוע ולמה וכמה.

ההנחה הגדולה שציפתה לאולמרט הייתה אמורה להיות מחווה פיננסית נוספת של אקירוב כלפי אולמרט. מעולם לא סירב אקירוב לבקשות של אולמרט. שניהם יודעים למה ונדמה לי שגם אני יודע כמה דברים שחלקם מתפרסמים להלן:

אקירוב מכיר תודה על כך שבעת שאולמרט כיהן בשנות התשעים כראש עירית ירושלים הוא דחף לאשר את פרויקט ממילא היוקרתי שמקיף מאות אלפי מ"ר של מסחר מגורים ומלונאות. המתחם ממוקם מחוץ לחומות העיר העתיקה ליד שער יפו.

הפרויקט שהוקם ע"י חברת אלרוב הציבורית שאקירוב הוא בעל השליטה בה חרף החריגות הרבות מהתכנון המקורי והתנגדותם של גורמים מקצועיים שונים.

אקירוב דרש, בין השאר, לשנות החלטות הוועדה המקומית וועדה המחוזית להוסיף עשרות אחוזי בנייה לפרויקט ממילא ולשנות את האופי של המתחם שיהיה לא מקורה- וללא עמודים.

התכנון המקורי היה צריך להיות זהה לקארדו בעיר העתיקה שכולל שני רחובות אורך, הקארדו המרכזי (קארדו מאקסימוס) המעוטר בשני טורי עמודים משער שכם עד אזור הכנסייה והקארדו המזרחי המצוין כבעל טור עמודים יחיד.

לבסוף נתקבלה דרישתו של אקירוב והחנויות גדלו עד העמודים שנעלמו והמדרחוב נותר לא מקורה.

וזה עדיין אינו הכול: אקירוב הגיש בשלב הבא תביעת נזיקין נגד חברת קרתא שהוקמה לצורך שיקום ופיתוח אזור ממילא היא חברה בבעלות משותפת של הממשלה ועיריית ירושלים.

אלרוב טענה בתביעתה כי קרתא, שהיא בעלת הזכויות במקרקעין, סירבה לחתום על שינוי תוכנית הבניין שחלה על המתחם ובכך גרמה לעיכובים בפרויקט שהסבו לאלרוב נזקים של עשרות מיליוני שקלים.

אולמרט לא התערב וגם לא מנע את הגשת התביעה נגד העירייה שהוא עמד בראשה.

אולמרט המשיך להיות מחובר לאקירוב גם אחרי שחדל להיות ראש עיריית ירושלים והחל לכהן בתפקידים מיניסטריאליים במשרדים שונים ואחר כך כראש הממשלה.

כאשר התברר בשעתו לאולמרט שאקירוב הידק את יחסיו אם שנוא נפשו שר הביטחון לשעבר אהד ברק היה הדבר לצנינים בעיניו של אולמרט.

ברק התגורר במשך כמה שנים בדירת פאר באחד ממגדלי אקירוב, לפני שנתיים בעקבות ביקורת ציבורית עזב.

גם אקירוב מתגורר בדירת הגג באחד המגדלים ואוהב להתחכך עם קברניטי המדינה. אולמרט היה אורח קבוע בביתו של אקירוב שאהב את הקשר הישיר לקדקוד שבא אליו.

פרט מאלף: באחת השבתות, כאשר אולמרט היהיר כיהן עדיין כראש ממשלה, התארח בביתו של אקירוב. שר הביטחון ברק, עמוס האגו, שאיתר אותו נאלץ לעלות לדירה של אקירוב להתייעצות ביטחונית דחופה רק משום שאולמרט ראה פחיתות כבוד לרדת אל דירתו של ברק.

בעבר נהג אקירוב להזמין קבוצה נבחרת של אנשי עסקים ועורכי דין מהשורה הראשונה לסופי שבוע מפנקים במלון הילטון ממילא בירושלים, הנמצא בבעלותו.

זמן מה אחרי מלחמת לבנון השנייה שבה נפלו לשווא עשרות חיילי צה"ל, הגיע למפגש הזה גם אהוד ברק. הוא נהנה מאוד בחברתם של כמה ממקורבי אולמרט. נכחו שם אילי ההון לואי פרנק, סמי עופר, בני שטיינמץ, דן פרופר ואחרים ושמח לפגוש גם את גליה מאור מנכ"ל בנק לאומי, הפרסומאי ראובן אדלר, פרופ' איתמר רבינוביץ, עורכי הדין אלי זהר ורם כספי ורעיותיהם.

מסחרת הציורים 
לפני כמה שנים החליט אולמרט שהגיעה השעה שהוא ירכוש לעצמו דירת פאר באחד ממגדלי אקירוב. אין צורך לציין שהדירה הייתה אמורה להימכר לו במחיר מיוחד במינו כפועל יוצא מקשריו הסמויים עם אקירוב.

הרעיה עליזה אולמרט הטילה וטו על העסקה בעיקר משום שחששה מרעש תקשורתי. אולמרט נאלץ לרכוש במקום זאת שתי דירות אטרקטיביות בתל אביב.

אין צורך להדגיש שאקירוב נימנה על קהל הרוכשים של ציורי עליזה אולמרט שנמכרו בדרך כלל לאילי הון ולתאגידים כלכליים במחירים גבוהים בהרבה משוויים האמנותי.

בתחקיר שפורסם בשעתו בהארץ בנושא זה נאמר כי אקירוב, רכש שני ציורים של עליזה אולמרט והם תלויים במשרדו. פרויקט ממילא שיצא לדרך בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, ונמשך גם בתקופתו כשר התמ"ת, האחראי על מינהל מקרקעי ישראל.

הדוברת של אקירוב מסרה בתגובה כי התמונות נרכשו באמצעות גלריה בתל אביב ולא באופן ישיר, וכי הסכום ששילם עבור התמונות היה 4,000 דולר יחד. לא ברור אם התמונות התלויות במשרדי אלרוב שולמו מקופת החברה הציבורית או מכיסו של אקירוב.

אקירוב אינו היחיד שרכש במשך השנים תמונות של האמנית אולמרט. גם במשרדו של עו"ד רם כספי - עורך הדין שאחראי למושג "שיטת השקשוקה" ומייצג בעלי הון רבים, בהם עידן עופר, יצחק תשובה, נוחי דנקנר ובני שטיינמץ - תלויה תמונה של עליזה אולמרט.

כספי סיפר בעבר כי התמונה נרכשה על-ידי אמו, שהייתה אספנית אמנות ידועה. 

גם במשרדי חברת הביטוח הראל, שבשליטת משפחת המבורגר, תלויה תמונה של אולמרט. אחד מבעלי השליטה בחברה, יאיר המבורגר, מקורב לאולמרט.

דמעות התנינה ששפכה בשעתו עליזה אולמרט בשעה שקבלה על ההתנפלות על בעלה וטענה שמצבם הכלכלי גרוע הצחיקו רבים.

אגב, בשעתו פניתי אל מנהל רשות המיסים לשעבר ג'קי מצא (שהסתבך בינתיים בפלילים) בבקשה לקבל נתונים על גופים ואישים שרכשו את ציוריה של עליזה. המטרה הייתה להשוות את מחיר הרכישה לעומת השווי הריאלי בשוק האמנותי אך הסודיות הקבועה בחוק אסרה עליו לעשות זאת.

תנועת אומ"ץ פנתה בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז בבקשה שיורה למשטרה לחקור את פרשת הציורים שהדיפה ריח של שוחד אך ההנחיה לא ניתנה.

אולי כדאי שהמשטרה תרחיב בימים הקרובים את מסגרת החקירה של אקירוב ותציג לו שאלות נוספות לגבי מערכת יחסיו עם אולמרט כולל נושא הציורים.

מתברר שאין גבולות לעזות המצח של אקירוב.

בעבר בנה קומה במגדל האופרה בתל אביב, לאחר מכן ביקש אקירוב להפוך את היעוד של בית אסיה שהוקם ע"י המיליארדר המנוח שאול איזנברג ונרכש ע"י אקירוב.

בשעתו פנתה תנועת אומ"ץ אל מבקרת עיריית תל אביב, הגב' חיה הורוביץ, לאחר שנודע כי ייתכן שעיריית תל אביב מתכוונת לוותר על תשלום כופר החנייה לחברת אלרוב, בבעלותו של איל ההון אלפרד אקירוב, עבור מגדל משרדים שהוא בונה בבית אסיה.

במכתב הפנייה נאמר:
"על-פי פרסום בכלי התקשורת יש כוונה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב להמליץ לוותר לאיל ההון, אלפרד אקירוב, על תשלום כופר חנייה שהוא אמור לשלם עבור תוספת 12 קומות על גג בניין המשרדים בית אסיה בתל אביב.

תוספת הבנייה אמורה להיעשות ע"י חברת אלרוב שבבעלות אקירוב שפנתה בנדון לעיריית תל אביב.

אומ"ץ סבורה כי אין מקום למדיניות של איפה ואיפה ואם אומנם תאושר בסופו של דבר התוכנית אנו דורשים שחברת אלרוב ואקירוב ישלמו את כופר החנייה המוטל על יזמים שמקימים פרויקטים דומים".

עד כה נותר הנושא פתוח.

כדי לסבר את האוזן ולקשור לאירועים פליליים עכשוויים את פרויקט ממילא שהעצים את עושרו של אקירוב לפרשת הולילנד כדאי לציין שאחד ממתכנני הפרויקט היה המהנדס אורי שטרית שעבד אז במשרד הארכיטקט ספדיה ירושלים.

כאשר נתמנה שטרית כמהנדס העיר המשיך ללוות את הפרויקט.
מערכת יחסיו המסואבת עם אולמרט נחשפה במלוא עוצמתה במהלך משפט הולילנד.

השבוע נודע שאחרי ששטרית עזב את עבודתו בעירייה עבד תקופה מסוימת אצל אקירוב.

בהמלצתו של אולמרט עבר לאחר מכן שטרית לעבוד אצל מוטי זיסר איל הון בעל רמה מוסרית מפוקפקת שלא במקרה גם הוא חבר קרוב של אולמרט, אלא שבינתיים עסקיו קרסו ושטרית פרש.

אחרי הרשעתם של מרבית נאשמי פרשת הולילנד הורה השופט דוד רוזן להפקיד את דרכוניהם במשטרה ויציאתם לחו"ל נאסרה.
השבוע פנה שטרית אל השופט דוד רוזן בבקשה להתיר לו לצאת לתקופת החג לביקור בפאריס ולהסתפק בערבות האישית שלו בסך רבע מיליון שקלים וזאת בנוסף לסכום זהה שהוא הפקיד בעת מעצרו.

שטרית אמר שאין ביכולתו לגייס סכום נוסף של מיליון שקלים כדי לכסות את דמי הערבות בסך 1.5 מיליון שקלים שדורשת הפרקליטות.

השופט רוזן פנה אל שטרית ואמר לו באירוניה: "אני מציע לך לפנות בעניין למעסיקיך לשעבר אנשי העסקים אקירוב וזיסר. אתה הרי איש מקצוע ששווה כל פרוטה. אף אחד לא עשה לך טובה כשהעסיק אותך. אף אחד לא הרים טלפון למעסיקים האלה ואמר שיעשו לך טובה".

כל מלה נוספת מיותרת.