הכלימה והתקווה

10/10/2013 - נאום יושב-ראש אומ"ץ אריה אבנרי בטקס הענקת אותות תנועת אומ"ץ 

05/09/2012 - מדינה מסואבת

דברים  שנשא יושב-ראש הנהלת תנועת אומ"ץ באירוע חלוקת אות אומ"ץ 2011
 
ימים נוראים חלפו במשך כל השנה על המדינה. גם בשנה זו לא נוקתה האורווה השלטונית מהשחיתות הממארת ואזרחי המדינה התחלחלו למראה הרקב שפשה בצמרת השלטונית

כבוד מבקר המדינה, שר התקשורת והרווחה, היועץ המשפטי לשעבר, שופטים, אישי אקדמיה, אורחים נכבדים וקהל איכותי.
בכל שנה, לפני הימים הנוראים, נוהגת תנועת אומ"ץ להעניק אות הוקרה לבעלי תפקידים, גופים ואנשי תקשורת שפעלו בשנה החולפת וגם קודם לכן למען שמירת שלטון החוק, חיזוק הדמוקרטיה, תיקון עוולות חברתיות וחשיפת מעשי שחיתות ציבוריים.
בראשית דברי אני מברך את כלות וחתני אות אומ"ץ ומקבלי העיטורים לשנה הנוכחית. כולכם נבחרתם כראויים. המשיכו לתרום לחברה ולמדינה כל אחד בתחום פעילותו. ברשותכם אעבור מקודש לחול.

בכל שנה אנו מאחלים שבשנה הבאה עלינו לטובה יתחיל סוף-סוף תהליך הבראתה של החברה הישראלית השסועה והמפולגת, ומייחלים לכך שהאורווה השלטונית תתנקה מהשחיתות הממארת שהספיקה לשלוח את גרורותיה גם לחלקות הטובות. אבל המציאות העגומה טפחה בחודשים האחרונים על פנינו והציפה את המדינה בגלי סיאוב ותיעוב. השנה החולפת עברה עלינו לרעה למרבה הצער והבושה. אזרחי המדינה התחלחלו למראה הרקב שפשה בצמרת השלטונית ובקרב בעלי תפקידי מפתח בעוצמות מדאיגות.
נשיא המדינה לשעבר הורשע באונס ונדון למאסר. ראש הממשלה לשעבר עומד לדין בגין ביצוע עבירות פליליות. שר האוצר ושר העבודה לשעבר מרצים עונשי מאסר ממושכים. שר החוץ הנוכחי ממתין לשימוע אחרי שהוגש נגדו כתב אישום פלילי. שר משפטים לשעבר שהורשע בפלילים טען שנעשו לו האזנות סתר לא חוקיות. נגד שלושה ראשי הערים רמת גן, בת ים וטבריה הוגשו כתבי אישום והרשימה עדיין לא סגורה.

בסוגריים אציין שבידי אומ"ץ מצויים חומרים מחשידים על פגיעות נוספות בטוהר המידות על-ידי כמה אישי ציבור בכירים במישור הממלכתי והמוניציפלי, ואנחנו לא נרפה עד שהחשדות ייחקרו באורח רציני. לאומ"ץ יש מחויבות להמשיך ולשמור על הקופה הציבורית ולמנוע את המשך התעשרותם הסמויה של נבחרי ציבור במהלך שירותם הציבורי.

אי-אפשר שלא לכלול באירועים הקשים של השנה החולפת גם את פסילת המינויים של מועמדים לתפקידי רמטכ"ל וראש השב"ס, אחרי שאושרו על-ידי הממשלה, בנימוק שהם פגעו בעבר בטוהר המידות. אבל גולת הכותרת השלילית הייתה, ללא ספק, חקירתו באזהרה של שופט עליון בחשד שעבר על החוק. זו הייתה נקודת השבר של המערכת המשפטית הסדוקה.
השנה החולפת הייתה, למרבה הצער, שנה של פריקת עול כללית, נפרצו סכרים באכיפת שלטון החוק, התערערו יסודות המינהל התקין, העמיקו הפערים בחברה הישראלית. האילמות והסכינאות בקרב בני הנוער שברו שיאים שליליים, המוסר הציבורי מתרסק, והשחיתות הגואה מוסיפה ללחך, שוחקת את התקוות ומרעילה את הדור הצעיר. בשנה שחלפה, התסכול והכאוס הגיעו לממדים בלתי נסבלים.

גילויים על פוטש צה"לי, כביכול, בלבלו את תושבי המדינה. אזהרה פומבית מפתיעה של ראשי השירותים החשאיים לשעבר על תפקודם הבעייתי של מקבלי ההחלטות המכריעות במדינה הוסיפה מבוכה ומבולקה. תשלומי השוחד הפכו למכת המדינה ודמי החסות הפכו לחלק מהנוף הפלילי המעיק.

זאת ועוד: ההון השחור השנתי שהתגלגל בשנה החולפת הסתכם ב-180 מיליארד שקלים. עשרות מיליארדי שקלים הופקו מפשיעה חמורה, סמים, הימורים וזנות. ולא בכדי: ארגוני הפשע חדרו לתחומים מרכזיים במשק ובחברה: מזון, טקסטיל, שוק ההון, נדל"ן, אנרגיה, מלונאות, ספורט ובידור. יש להם גם מאחזים בשלטון המקומי. את מקום הגישור המשפטי החלו לתפוש בוררויות של העולם התחתון.
 
רשויות מקרטעות  
על כף המאזניים מונחים כעת לא רק צביוננו המוסרי, אלא החוק הישראלי הצולע שאינו נאכף כראוי על-ידי משטרת ישראל. ידה של המשטרה קצרה מלהושיע בעיקר כאשר הולכות ומתרבות בקרב השוטרים עבירות של משמעת ובלעדיה. דומה ששורש הרעה נובע מכך ששלוש הרשויות המהוות את היסודות של הדמוקרטיה במדינה מקרטעות.

הרשות המחוקקת נחשפה בשנה החולפת כמי שנשבתה חלקית על-ידי אילי הון שעשו בכנסת כבתוך שלהם, מוקפים חברי-כנסת סוגדים ומתחנפים. סימני ההיכר של המשכן היו הסחיטה הפוליטית וחוסר השוויון בנשיאה בנטל. חברי-כנסת לא מעטים המשיכו לדאוג לאינטרסים האישיים שלהם, להתרפק על מנעמי השלטון ומעלו בשליחותם.

הרשות המבצעת המנופחת בעשרות שרים וסגני שרים, שחלקם מקבלים מענקי אבטלה נדיבים, הפגינה ניכור וחוסר רגישות כלפי אזרחי המדינה בדומה לממשלות הקודמות. החיבורים בין השלטון להון התהדקו. הנהנתנות הבלתי נלאית של שרי הממשלה התחרתה בראוותנות הגרוטסקית של הטייקונים. נהוג לומר שכל עם ראוי למנהיגיו, אבל יש לנו בישראל יש עם נפלא. המצב אצלנו הפוך. חלק ממנהיגינו אינם ראויים לנו.

הרשות השופטת, שאמורה להיות עצמאית, בלתי תלויה, מבוצרת ואמיצה, לכודה כיום בידי שתי הרשויות האחרות המבקשות לסרסה. לרוע המזל, גם במערכת המשפטית דבק הרבב. התנהלותם הבלתי תקינה של כמה שופטים ואנשי פרקליטות הטילה כתמים על המערכת. האם זה מקרי שבית המשפט העליון זוכה לאמון מוגבל של הציבור ולמעלה משליש מאזרחי המדינה אינם מאמינים כלל במערכת המשפט? זה אות מבשר רע. ההסתערות על בניין בית המשפט העליון באחת ההפגנות ההמוניות שהיו באחרונה בירושלים בשנה החולפת, מדאיגה מאוד. חבל שלא נמצא לכך ביטוי הולם בתקשורת.
 
תקשורת מגמתית  
גם התקשורת לא יכולה לרחוץ את כפיה. כלי התקשורת נשלטים בחלקם בידי ברונים שמעדיפים לשרת את האינטרסים של בעלי בריתם - אילי ההון והפוליטיקאים - יותר מאשר את אלה של ציבור הצרכנים, שצרחותיו כבר אינן נשמעות. הטייקונים השתלטו בהדרגה על יתר כלי התקשורת. חלק ניכר מכלבי השמירה של הדמוקרטיה ושל טוהר המידות הפכו לכלבי פודל שמשרתים את אדוניהם המו"לים והעורכים, שכמה מהם בזים לחוק אך מטיפים מוסר לאחרים.

כעיתונאי ותיק שמילא גם תפקידים ציבוריים במוסדות העיתונאיים, אני חש צער רב לנוכח חדירת השחיתות לתקשורת האלקטרונית והכתובה, ודואב על השחיקה המשמעותית באתיקה המקצועית. התקשורת עמוסת כתבי חצר ולשכה הפכה להיות מגמתית ותלויה.
עיתונאים אמיצים ובלתי תלויים ששוחים נגד הזרם העכור מכונים לעיתים "הזויים". עיתונאים אלה הינם בני בריתנו. גם פעילי אומ"ץ זוכים לכינויים מחמיאים לא פחות - "טהרנים" ו"סוכני מוסר" - ואנחנו אפילו לא נעלבים.

מבקר של אמת 
באפלה המעיקה בלט בשנה החולפת, כמו בשנים הקודמות, מגדלור רב-עוצמה שאנו חבים לו הרבה. זהו מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שהצליח לצקת תוכן מהפכני במוסד המבקר, הצמיח לו שיניים חדות ופתח עידן חדש בתולדותיה של ביקורת המדינה.

משרד מבקר המדינה טיפל בשנה החולפת בשורה מגוונת של נושאים שעמדו על סדר היום הציבורי. ידו של המבקר הייתה כמעט בכל: בהיערכות צה"ל למלחמה, התנהלות המערכת הביטחונית סביב מינוי הרמטכ"ל, המחדל של שירותי הכבאות, אסון שריפת הכרמל, תפקודה הבעייתי של הפרקליטות, הנהנתנות של שרים וחברי-כנסת, שאלת כשירותו של המפכ"ל המיועד, העוולות שנגרמות לניצולי השואה ומינהל לא תקין שהיה בשידור הציבורי. באחרונה החל משרד המבקר לבדוק גם את הבעיה החמורה של הדיור הציבורי שהציתה את המהפכה החברתית.

אין ספק שפעילותו המבורכת של מבקר המדינה סייעה לביצור שלטון החוק ולבלימת העבריינות השלטונית. אומ"ץ הינה בת-ברית נאמנה של משרד מבקר המדינה, מעבירה חומרים חיוניים ומסייעת להאיר פינות אפלות, ועל כך אנו גאים.
מבקר המדינה הקים במקביל בשנה החולפת ועדה ציבורית מיוחדת לבחינת התופעה הפסולה של החיבור בין השלטון להון. נציגי אומ"ץ העידו בפני הוועדה ומסרו לחבריה מידע מאלף. נושא בעל משקל זה העסיק את תנועת אומ"ץ מאז הקמתה. ביוזמתנו הוחזרו במרוצת השנים סכומי כסף לא מבוטלים לקופת המדינה. לא בכדי בחרנו בחיבור ההרסני של השלטון להון כנושא המרכזי בחלוקת אות אומ"ץ בשנה הנוכחית.

מבקר המדינה הינו אורח הכבוד שלנו באירוע זה. נוכחים עמנו גם חברי הצוות הבכיר של המשרד. בשם אזרחי המדינה אנו אומרים לכם מילה אחת: "תודה".
 
המחאה החברתית  
ומעניין לעניין באותו עניין. תנועת המחאה החברתית שהחלה ביוזמת מעמד הביניים ושטפה את המדינה בשבועות האחרונים בתנופה רבה, הבהירה בהדרגה לאילי ההון שהם כבר לא בעלי הבית במדינה שעל פיהם יישק כל דבר. העידן המעורפל שבו לא היה ברור מי שולט במי, השלטון בהון או ההון בשלטון, הגיע לקיצו ואנו מברכים על כך. המהפכה החברתית ששינתה את סדר היום הציבורי מן הקצה ועוררה את החברה הישראלית לסולידריות, למעורבות ולהדדיות אחרי שנות שאננות ופאסיביות ארוכות, מצאה את אומ"ץ מוכנה לקראתה.

כבר בעת הקמת תנועת אומ"ץ חרתנו על דגלנו בצד המאבק בשחיתות השלטונית את הצורך במאבק למען צדק חברתי ומשפטי ששלובים זה בזה. למטרה זו הקמנו שלוחה חברתית מיוחדת שעסקה בשנים האחרונות בנושאים שהם בנשמת אפה של החברה ולא רק של המעמד הבינוני: נוער במצוקה, דיור ציבורי, שוויוניות ברפואה, עיוותי מיסוי, קצבאות פגומות, סבלם של נכים ומוגבלים. בעיות מיוחדות של בני הגיל השלישי, התעללות במוסדות שבהם מאושפזים מוכי גורל ועוד כהנה וכהנה. קיבלנו בברכה את פעילותה של תנועת המחאה שחוצה כיום מגזרים ומעמדות, ומבטאת מצוקה כלכלית ותסכולים שהיו קיימים מזה שנים רבות. אנו משתפים איתה פעולה בכמה מישורים.

לקראת סיום דברי אני פונה אל מנהיגי תנועת המחאה החברתית בבקשה שהתביעה לצדק חברתי תקיף את כל שכבות האוכלוסיה, בעיקר האוכלוסיות החלשות שבגלל רוע מצבן מתקשות למחות. עצתי לכם: שימרו על אחדותכם ואל תסתפקו רק בדרישה לצדק חברתי. צדק אינו ניתן לחלוקה. דירשו גם צדק משפטי, חינוכי ורפואי. אומ"ץ תהיה כל הזמן איתכם ולצידכם.

אני מבקש לבטא בדרך מוחשית את החיבור שבין תנועת המחאה התובעת צדק חברתי לתנועת אומ"ץ, הנאבקת מאז הקמתה למען אותה מטרה. אני מתכבד להגיש את הלפיד הטבוע במרכז סמלה של אומ"ץ ליו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה און סבר, שהוא גם חבר הנהלת אומ"ץ, ולסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית עופרי רביב, על-מנת שיעבירו אותו לחבריהם מחוללי המהפכה החברתית בצירוף איחולינו: "חיזקו ואימצו. המשיכו במאבק". אתם תנצחו.

דברים שנשא אריה אבנרי בטקס הענקת אות אומ"ץ 2010

המאבק הבלתי מתפשר של תנועת אומ"ץ בשחיתות השלטונית המפלצתית שהגיע לשיאו בשנה החולפת תרם, ללא ספק, לסילוקם מהשלטון של נשיא מדינה, ראש ממשלה, שרים, ראשי ערים ושורה של אישי ציבור בכירים, לא הביא אותנו עדיין אל המנוחה, מנוחת הלוחמים למען טוהר המידות במדינה.
    
נהפוך הוא: אילי הון שחשים שהקרקע הלאומית בוערת תחת רגליהם וטחנות השאיבה שלהם הולכות ונסתמות, חוברים נגדנו בזה אחר זה ומזנבים בנו בדרכים שונות. הם חוששים ובצדק שלא נרפה עד שננתק אותם סופית מעטיני השלטון הנדיב.
בחרי ציבור מסואבים, שחלקם נחשפו ביזמתנו ונתנו את הדין על כך ששלחו את ידם בקופה הציבורית המדולדלת ואחרים הנתונים עדיין בחקירות של גופי אכיפת החוק, משתלחים בנו ללא הרף.
הם מגייסים, בין השאר, פרקליטי צמרת כדי לנסות להרתיע אותנו באמצעות איומים בתביעות נזיקין כבדות ומעסיקים על חשבון הציבור יחצנים במטרה ללבות נגדנו את התקשורת המגויסת במטרה להפוך אותנו ל"הזויים" ודחויים.
ואם לא די בכך, מגיחים מדי פעם מומחים למיניהם שמסתייגים בפומבי מפעילות אזרחית עצמאית נגד השחיתות ורואים בה גורם שלילי.

הגדיל לעשות בימים אלה פרופ' יוסי שיין, מרצה בכיר  באוניברסיטת תל אביב, שפרסם ספר בשם "שפת השחיתות" המהווה כתב אישום נגד הגופים המתנדבים הנאבקים בשחיתות הציבורית.

פרופ' שיין קובע בספרו בין השאר: "השחיתות שהשתלטה על החברה הישראלית יצאה משליטה. היא מזהמת את האווירה, פוגעת באמון הציבור בכל מערכות המדינה ושוחקת את דימויה של ישראל בעולם". 

בראיון עם המחבר, שפורסם באחד העיתונים, הוא הוסיף וקבע שהגופים שפועלים נגד השחיתות ומחפשים אותה במקום שאינה קיימת שותפים לה. לא פחות ולא יותר.

לא בכדי הוכתר הראיון עמו בכותרת המרגיזה "משחיתים נמאסתם" ואנו זכינו בכינוי חדש " סוכני המוסר" שהינו המשך לכינוי ציני שהודבק לנו "הטהרנים".צר לנו על קביעתו השגויה של איש האקדמיה המעניקה תעודת הכשר לאישי ציבור פורעי חוק המכהנים עדיין בעמדות שלטוניות וציבוריות להמשיך במעלליהם.
חבל שהפרופסור המכובד אינו יודע ואינו מעודכן עד כמה הושחתו כמעט כל החלקות הטובות במדינה. הפרות הקדושות סולקו כבר מזמן מרפתות הממוגנות.

אומ"ץ מוכנה לעדכן את הפרופסור הנכבד אודות היקפה האמיתי של השחיתות, מוקדיה ושלוחותיה ולספק לו רשימה שמית של שודדי הקופה הציבורית. לא נעמוד דום מול שחקני תגבור מזדמנים שאינם מדברים מן השטח אלא מטיפים ממגדל השן האקדמי.

הגיע הזמן שכולנו נהיה מודעים לכך שהשחיתות הציבורית הפכה למחלה ממארת ששולחת את גרורותיה לכל עבר ומערערת את יסוד קיומה של המדינה.

לא נעמוד מנגד ונמשיך במאבק למען טוהר המידות והמינהל התקין ולא נרפה חרף כל המוקשים המכשולים הנערמים בדרכנו.
הפעילות המוגברת של כוחות החושך נגד אזרחים מתנדבים הנאבקים ללא לאות נגד השחיתות הציבורית תוך נטילת סיכונים אישיים, אינה מרפה את ידנו.
אני גאה להיות אחד מחברי תנועת אומ"ץ שרשמה בשבע שנות קיומה דפי התנדבות מרשימים בדברי ימי המדינה בשירות אזרחיה. 
חברי אומ"ץ הינם אזרחים ייחודים שומרי חומות המוסר של המדינה, מתנדבי המשמר האזרחי הלאומי המגינים על אוכפי החוק ומגבים אותם, מעודדים את חושפי השחיתויות במגזר הציבורי ומשמשים להם דוגמא אישית.
פעילותנו אינה מעוגנת בחוק, אין לנו מדים ולא סמכויות, אנחנו נעדרי חסינות וחסרי הגנה מפני התנכלויות למיניהן ורדיפות אישיות.
המשאבים שעומדים לרשותנו מוגבלים. אל אילי הון עבריינים איננו פונים בבקשה לקבל תרומות ואילו בעלי אמצעים אחרים אינם עומדים בתור כדי לתרום.

אנו זקוקים למתנדבים נוספים אמיצים וחדורי מוטיבציה ובעיקר רצים למרחקים ארוכים.
הייאוש והתסכול אינם מנת חלקנו. אנחנו שלמים עם עצמנו ועושים את מלאכתנו נאמנה בהתמדה ובנחישות מתוך אמונה בצדקת הדרך.
 
אנחנו פועלים בתקופה של מבוכה ומבולקה, בעידן של חציית קווים אדומים, טשטוש בין המותר והאסור והעדר דוגמה אישית של מנהיגים. למרבה הצער והבושה נוצרו במדינה נורמות פסולות ברשויות המהוות את נשמת אפן של הדמוקרטיה.

הממשלה אינה מכבדת לעיתים פסיקות של בית המשפט העליון, חברי כנסת נקנים ע"י אילי הון וגופים כלכליים וראשי ערים ורשויות פועלים בשיתוף עם ראשי ארגוני פשע.

ואם לא די בכך המערכת המשפטית המסורבלת מקרטעת ומטה לעיתים חסד לשועים ומיוחסים למיניהם. לא בכדי שיעור גבוה של אזרחים איבדו את אמונם בבתי המשפט בגלל תחושתם שמערכת הצדק אינה שוויונית ודבק בה רקב. לא פחות מכך מדאיגה העובדה שאזרחים רבים איבדו את אמונם במשטרה כגוף שאמור לאכוף את החוק ולבער את הפשיעה.

זה מתכון בדוק ליצירת חממה מסוכנת של איש הלא ישר בעיניו יעשה. לית דין ולית דיין. בעידן זה מוטלת חובה על אזרחי המדינה לא להחשות. לא לגלות אדישות ולא להצטרף לאוכלוסיה גדולה שמעדיפה להדחיק את המציאות העגומה ולהשלים או לאזרחים רבים שמעדיפים להתעקם לפי המציאות.

ברשותכם אני מבקש לצטט אמרה מאלפת שאמר בשעתו מני מזוז כאשר כיהן עדיין בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה:"עדיף להיות דון קישוט הנאבק בטחנות הרוח, גם אם ללא הצלחה מובטחת, על פני הרמת ידיים ונטישת המערכה והחלפת השריון בנעלי בית".

חברי אומ"ץ לא רואים את עצמם דון קישוטים וגם לא פראיירים, אלא שליחים נאמנים של ציבור אטום ואנשי ביצוע של רוב דומם המטרה העיקרית של אומ"ץ הייתה ונשארה להרחיק מעמדות שלטוניות ממלכתיות ומוניציפאלית אישי ציבור מושחתים המתעשרים העושים לביתם יותר מאשר למדינתם או לעירם. את המנגינה המזויפת הזו צריך להפסיק.זאת נוכל לעשות אם נתמיד במאבק בהון שחדר עמוק לתוך השלטון.

מטרה מקדשת לא פחות הינה פעילותנו בתחום החברתי. אנו עושים זאת למניעת עוולות, שמירה על שוויון במערכת הצדק, הרפואה ובשירות הביטחוני ופועלים נגד שכר הבכירים , השתוללות מחירי הדיור וחלקוה לא שווה של הנטל.

במקביל התגייסנו למען הגברת הביטחון האישי של האזרחים ואנו פועלים נגד האלימות הגואה בחברה הישראלית שהינה, ללא ספק, אחת הגרורות הכואבות של מחלת השחיתות.

זו לא העת לנוח על זרי הדפנה. אנחנו שרועים עדיין על זרי קוצים ודרדרים. לפנינו מערכה קשה ומתישה. מעל במה זו אני מתחייב; הלפיד הנישא על סמלה של אומ"ץ לא יכבה עד שהמדינה תטוהר מכל החומדים את קופתה וחומסים את משאביה.

זו ההזדמנות להגיד תודה לכל פעילי התנועה הזכאים, ללא ספק, לאות הוקרה ותודה על התנדבותם הברוכה. אבל אנחנו לא מקבלים אות אלא מעניקים לאחרים הראויים לכך מטבע הדברים הציר המרכזי של האירוע השנתי הנוכחי הינה השחיתות השלטונית ומקבלי האות הם אלה שהיו שותפים נאמנים שלנו למאבק.

ועדת האות, בראשותו של ד"ר רן כוחן, עשתה מלאכה מבורכת בבחירת המועמדים הראויים ביותר לקבלת האות בתחום המאבק בשחיתות השלטונית ועל כך נתונה להם תודת התנועה ותודתי האישית.

ברכות לזוכים במשבצת זו היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, תת ניצב שלומי איילון, אשת המשפט פרופ' סוזי נבות העיתונאי שחר גינוסר ועובדת משרד הפנים עורכת הדין מירה וולברג.

אגב, מועמד שהיה ראוי ביותר לעמוד בראש רשימת מקבלי האות הפועלים נגד השחיתות השלטונית הוא מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס שעשה וממשיך לעשות מלאכת קודש בתחום זה. אבל אנו לא נוהגים לחלק אות לאישים בשירות פעיל. הוקרת ותודת אומ"ץ נתונות בשלב זה למבקר המדינה בעל פה אבל זה לא סוף פסוק.

ברכות למקבל אות מפעל החיים אליעזר לונקה גוטליב, אחד מגדלי הלוחמים בשחיתות במדינה. לא בכדי שיגר אלינו השופט העליון אליקים רובינשטיין ברכה מיוחדת שבה הוא מביע לו הוקרה רבה.
איני יכול שלא להזכיר את שני חבריו הקרובים של לונקה השותפים אתו ואתנו למאבק בשחיתות שמצויים עמנו כאן היום העיתונאי יואב יצחק ועורך הדין פנחס פישלר. תודה לכם.

גם מקבלי האות בתחום החברתי ומקבלי האות על מפעל חיים נבחרו ע"י הוועדה בקפידה ואין ספק שהם נמנים על המובחרים.

ארגון הרופאים למען זכויות האדם והעיתונאי עודד שחר כל הכבוד והיקר לכם. אתם מייצגים את הפנים היפות של המדינה.

מקבלי עיטור הכבוד באירוע חבר מועצת עיריית רמת גן ישראל זינגר וכתב הערוץ גיא פלג תרמו רבות כל אחד בתחומו ואנו חייבים להם.

אני מבקש להודות לוועדת ההפקה של האירוע בראשותו של מנכ"ל התנועה פליצ'ה פלד ולמפיקה הראשית קרן פורת פרומר על הארגון המופתי ולכל אלה שטרחו ועמלו לצידם.

לכלות וחתני אות אומ"ץ ולמקבלי עיטורי הכבוד, לחברי תנועת אומ"ץ ואוהדיה הרבים אני מאחל שנה טובה וטהורה. המשיכו להימנות על כוחות האור של המדינה. כוחות החושך לא יוכלו לנו.
 
 

דברים שנשא אריה אבנרי בפתיחת התערוכה 
שתי תערוכות יחודית תחת קורת גג אחת - "אור זרוע" "תנועת אומ"ץ"
21/11/2009

דברים שנשא אריה אבנרי בטקס הענקת אות אומ"ץ 2009

להלן דברים שנשא יו"ר הנהלת אומ"ץ באירוע בכנסת לרגל היום הבינלאומי למאבק בשחיתות

בדקתי ומצאתי שאין מדינה נוספת בעולם, זולת מדינת ישראל, שבה מתארגנים אזרחים מתנדבים מרבדים שונים, רובם אלמונים, שפועלים במשותף למען שמירה על המינהל התקין וטוהר המידות בשירות הציבורי.

למרות שפעילותם של אזרחים אלה אינה מעוגנת בחוק, אין להם מדים וסמכויות והם חסרי הגנה מפני התנכלויות ותביעות משפטיות אישיות, הם מגלים אומץ לב ועושים את מלאכתם נאמנה בהתמדה ונחישות במטרה להרחיק מעמדות שלטוניות ממלכתיות ומוניציפאלית אישי ציבור מושחתים ולשמור על הקופה הציבורית המדוללת.

אזרחים ייחודיים אלה לא מתייאשים ולא מרימים ידיים נוכח השחיתות הציבורית שממשיכה להשתולל לנגד עיניהם, והם לא מתבאסים ולא מאבדים את התקווה גם כאשר עיניהם כלות מול אישים פורעי החוק בצמרת השלטון שבזים למערכות המשפט ורודפים את אוכפי החוק.

המתנדבים המופלאים הללו לא רואים את עצמם כדון קישוטים וכפראיירים, אלא כשליחים נאמנים של ציבור אטום ואנשי ביצוע של רוב דומם אשר בסתר ליבם מברכים על פעילותם.

אלה שמתייחסים אל הלוחמים בשחיתות כאל אנשים תימהונים ומכנים אותם לעיתים "הזויים" אינם מפנימים את העובדה שדווקא אזרחים אלה הם שומרי חומות המוסר של המדינה, מתנדבי המשמר האזרחי הלאומי שמגינים על אוכפי החוק. בהתנהגותם של אלה הם מעודדים את חושפי השחיתויות במגזר הציבורי.

שאלתי את עצמי לא אחת כיצד זה קרה שתנועות של אזרחים מתנדבים הפועלות לשמירת תקינות השלטון קמו דווקא בישראל ומדוע הן זוכות לזכות עמידה משפטית, להכרה ציבורית רחבה ולהוקרתם של רבים וטובים.

התשובה הפשטנית היא שאזרחים מופתיים אלה מקרינים אכפתיות לגורל מדינת ישראל ופועלים ללא לאות בניסיונות חוזרים ונשנים על-מנת לחבר את החישוקים בין יסודותיה הרעועים של המדינה.

חוסנה של המדינה מורכב מארבעה יסודות: ביטחון, כלכלה, חברה וחוק. יסודות אלה פועלות ככלים שלובים, ואם אחד מהן סדוק הוא מקרין אל שלושת היסודות האחרים ושולח אליהם גרורות. למרבה הצער, ארבעת היסודות הללו אינם מבוצרים די הצורך ויש בהם בקיעים שמתרחבים.

האזרחים המתנדבים מטים שכם לתחזק ושמור על היסוד המרכזי של שלטון החוק במדינה ומאמינים כי בדרך זו יסייעו לשמר את היסודות האחרים.

תשובה מסוג אחר יש לחפש באופיו של העם היהודי שאינו הומוגני ומורכב מיוצאי תרבויות מגוונות בעלות רמות התנהלות שונות. זו משימה בלתי אפשרית כמעט למצוא להן מכנה משותף של שמירה קפדנית על טוהר המידות.

לשם כך יש צורך לא רק בקיומם של סעיפים כתובים ממוספרים המפרטים עבירות פליליות על חוק, אלא בעבודת שטח סזיפית שאותה מבצעים ללא כחל ושרק קבוצת אזרחים מתנדבים בעלי שכל ישר, אוזן כרויה, עין פקוחה, רצון טוב ויכולת ביצוע.

זו הייתה הסיבה שאומ"ץ הינה התנועה היחידה במדינה שחרטה על דגלה במקביל למאבק למען מינהל תקין גם את שמירת הצדק החברתי ואת הדאגה לשכבות החלשות ולאוכלוסיות הפגועות.

אנו רואים חובה לעצמנו לסייע להם כאשר אנו חפים מאינטרסים כלכליים, מעורבות פוליטית או שיקולים זרים.

תמונת המצב של ישראל בשנים האחרונות שבהן אנו פועלים ללא לאות גם בתחום החברתי הינה עגומה למדי.

החברה הישראלית עדיין שסועה, מפורדת ומסוכסכת כתוצאה מהתפורות הערכים, מהפערים המתרחבים, מהקטבים המתחדדים ומן האלימות ששוברת שיאים. זו מדינה שבה כל דאלים גבר וכל אחד לגורלו. זו מדינה שבה חיים כמה עמים: עשירים ואליטות לצד עניים מרודים, חרדים לצד חילוניים, אנשי ימין לצד שמאלנים, מתנחלים לצד קיבוצניקים, מזרחים לצד אשכנזים, צפוניים ליד נזקקים, ותיקים ליד עולים חדשים, יהודים לצד ערבים. זהו המצע שעליו צומחת השחיתות ומרכיבי הקיפוח של כל אחד ממרכיבי החברה.

קשה מאוד למצוא כיום במדינה גוף ציבורי שלא דבקה בו השחיתות ברמה זו או אחרת. אנו חיים במדינה שבה נחקרים כחשודים בפלילים נשיאים, ראשי ממשלות, שרים, רבנים ראשיים, שופטים, שרי משפטים, שרי ביטחון פנים, חברי כנסת בסיטונות, ראשי עיריות בהמוניהם, מפכ"לי משטרה, ראשי מערכת המיסים, פקידים בכירים, ראשי ארגונים ציבוריים, רופאים, פרקליטי צמרת, ומי לא. העובדה שברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום אינה מעלה ואינה מורידה מההיקף הכרוני של הסיאוב והתיעוב. סימני ההיכר המוחצנים של השחיתות הם חמדנות, נהנתנות, יהירות, בזבוב כספי ציבור חסר רגישות לצרכי הכלל.

בזמן שבשוליה חיים מאות-אלפים אזרחים במצוקה ודלות, ילדיהם רעבים ומועדים לפורענות. ניכרת עלייה בשני סוגי העבריינות: זו של השבעים שאינם יודעים שובע, ולצידה זו של מקופחים, שמצוקתם מוליכה אותם אל הפשע. כולם זורמים אל ים העבריינות, והים אינו מתמלא.

ארגוני הפשע מרושתים היטב בחיי החברה והכלכלה במדינה. בני משפחות הפשע טומנים זה לזה מטעני חבלה ויורים זה על זה ורוצחים אזרחים חפים מפשע. עבריינים הפכו להיות כוכבי טלוויזיה.

למרבה הצער, זאת האווירה שבה גדל דור ההמשך. לא בכדי הולכות ומתרבות תופעות כמו ירידה מהארץ והשתמטות המונית משירות צבאי, תופעות המוזנות על-ידי הריקבון הכללי הפושה בכל.

דוחות ומדדים בינלאומיים מצביעים גם הם על הידרדרותה של מדינת ישראל אל עבר מדינות העולם השלישי, שבהן השחיתות היא מחלה חשוכת מרפא, והשוחד הוא המטבע היציב.

במקום צדקה ומתן בסתר - נדבכים במסורת היהודית - מתפתחת בישראל תופעה הפוכה של קבלה בסתר: קבלת שוחד בדרכים שונות ומגוונות, לעיתים מתוחכמות. למרבה הצער, נוהל נלוז זה נפוץ היום ברוב מגזרי המשק.

סקרי דעת הקהל הפנימיים אינם מעודדים: שעור ניכר של אזרחי המדינה סבורים שרק אדם שהינו מושחת יכול להגיע לצמרת השלטון במדינה .

וזה עוד לא הכל עדיין: למעלה מ-40 אחוז מאזרחי המדינה אינם מאמינים יותר במערכת המשפט על ערכאותיה ושלוחותיה השונות. המציאות העגומה מלמדת שיש צדק לעשירים, לאישי ציבור בכירים ולמיוחסים וצדק אחר להמוני העם. מבחן בוזגלו נעלם.

ואמנם, לרוע המזל, גם במערכת המשפטית דבק הרבב. התנהלותם של כמה שופטים בבתי משפט שונים הטילה כתמים על מערכת המשפט. האם זה מקרי שבית המשפט העליון, המוסד השיפוטי העליון, זוכה לאמון מוגבל של הציבור ולמעלה משליש מאזרחי המדינה אינם מאמינם כלל במערכת המשפט? זה אות מבשר רעות.

גם במערכות אכיפת החוק האחרות אחז הרקב. שוטרים מקיימים קשרי חברות עם גנבים, מידע פנים מחדרי החקירות זולג החוצה לעבריינים, בעלי תפקידי מפתח במכס מתרועעים עם מבריחים, עובדי מס ההכנסה מדליפים תיקים של נישומים. מאגרי המידע גם כאלה של מערכת הביטחון פרוצים לכל דורש. צנעת הפרט הפכה לידיעת הכלל.

סרחונו של הדג, שהחל בראשו, הגיע כבר לזנבו. העבריינות לסוגיה הפכה לספורט לאומי, והבושה נעלמה מזמן. הכסף חדל להיות מזמן אמצעי למחיה והפך מטרה להנאה.

מצב כזה יכול להתקיים רק בזכות הזיקה בין הון ושלטון. במדינת ישראל, תופעה זו הגיעה לממדי ענק, עד כדי כך שההון והשלטון התערבלו זה בזה, ועכשיו ההון כבר בתוך השלטון. ההון שולט בשלטון.

בחודשים האחרונים נדמה היה שבקצה מנהרת השחיתות בוקעת אלומת אור. אישים מרכזיים במדינה שהוחשדו בביצוע מעשי שחיתות נאלצו לפנות את מקומם.

תנועת אומ"ץ שחוגגת השנה חצי תריסר שנים לקיומה הפכה בשלוש השנים האחרונות לגוף המוביל במאבק נגד השחיתות השלטונית.
בפרק זה תרמנו רבות בגלוי ובסתר לבדיקות היסודיות של משרד מבקר המדינה, בעיקר של אנשי האגף למאבק בשחיתות השלטונית שהביאו בסופו של דבר להתפטרותם של ראש הממשלה ושל שר האוצר לשעבר. שני חברים אל היו סמלים השלטון המסואב.

מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לידנרשטראוס ראוי להוקרה מיוחדת על אומץ ליבו ועל זקיפות קומתו. אומ"ץ תמשיך לעמוד לימינו.

גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוכיח לא אחת שהשחיתות השלטונית טורדת מנוחותו. הססנותו נבעה לפי כל הסימנים מחששו לזעזע את אושיות המדינה ולגרום לאנדרלמוסיה שלטונית. פניותינו החוזרות ונשנות אל מזוז בדרישה לזרז את ההכרעה בתיקי החקירות בתיקי החקירות של ראש הממשלה נפלו לאורך תקופה ממושכת על אוזניים ערלות. בסופו של דבר חש מזוז כי כלו כל הקיצין והחליט להגיש לראשונה בתולדות המדינה כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

אומ"ץ מברכת את היועץ המשפטי על צעד זה ומאמצת את ידו להמשיך במלאכת הקודש שלו ללא מורא וללא משוא פנים.

אודה ולא אבוש: המאבק בשחיתות השלטונית הממלכתית שנשא פירות באושים לא סחף כמצופה את אזרחי המדינה ולא הפך מנוף להוקעתם והקאתם של ראשי ערים ורשויות בבחירות המוניציפאליות האחרונות. בבחירות אלה נבחרו שורה של ראשי ערים ורשויות שנגדם תלויים ועומדים כתבי אישום פליליים ואחרים המצויים בחקירות פליליות.

האופטימיות שליוותה אותנו לשעה קלה שעל-פיה השחיתות השלטונית הודברה נתגלתה למרבה הצער כחסרת בסים. לפנינו עוד מלאכה רבה. ביום הבינלאומי לציון המאבק בשחיתות סבורה תנועת אומ"ץ שניתן לטפל טיפול שורש בשחיתות במדינה שהפכה למחלה ממארת שהספיקה לשלוח את גרורותיה לכל מגזרי המשק והחברה ומוכנה להיתרם לכל פעילות ממלכתית וציבורית.

אומ"ץ סבורה שיש צורך לנקוט בשורה של צעדים משמעותיים שיוכלו לשמש תרופה מאוחרת למכת השחיתות המסכנת את הדמוקרטיה ומוכנה להירתם לכל פעילות מעשית:

1) להמשך המאבק העיקש שחיתות השלטונית, מוסד היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות עצמאי ובלתי תלוי בממשלה או בשר המשפטים. מצב בו שר המשפטים מפקח על עבודת היועץ המשפטי, או מצב בו הממשלה שולטת ביועץ המשפטי והוא שר למרותה, הינו מצב שבו מותקף היועץ בישיבות הממשלה ע"י שרים שסרחו הינו הרה סכנות לדמוקרטיה הישראלית.

2) למוסד מבקר המדינה יש תפקיד מכריע בהתמודדות ולוחמה בשחיתות, בבודקו מהן הפרצות בחוק, או במנגנוני הבקרה והפיקוח המאפשרות את השחיתות. אומ"ץ סבורה שחובה להרחיב את סמכויותיו של מבקר המדינה ולאפשר לעובדי משרדו לבצע חקירות על כל המשתמע מכך.

3) על-אף העומס הרב המוטל על המשטרה, והפרקליטות אנו סוברים שבמקרים של שחיתות ציבורית יש להוריד את הרף ולהביא את כתב האישום לבית המשפט להכרעה. מצב שבו נסגרות עסקות טיעון משפטיות לאישי ציבור במטרה להקל עליהם או מקרים אחרים שבהם נסגרים להם תיקים מחוסר ראיות ואינם מבשילים לכתבי אישום, מערערים את אימון הציבור במשטרה ובפרקליטות. עדיף להעביר מקרים כאלה להכרעה פומבית של בתי המשפט.

4) חובה לחזק את מוסדות אכיפת החוק על-מנת להגביר את כושר ההרתעה והביצוע שלהם וליצור כלים שיקלו עליהם להתמודד עם השחיתות הגואה... במקביל יש צורך לתגבר יחידות החקירות של המשטרה, רשות המיסים והרשות להלבנת הון והרחבת שיתוף הפעולה ביניהן ולפעול לקיצור משל החקירות.

5) יש לפעול להגברת רמת האמון של אזרחי המדינה במערכת המשפטית באמצעות שורה של צעדים. בין השאר: חובה לערוך רביזיה בהליך בחירת שופטים לבית המשפט העליון, ולהעמיק את כללי המיון והסינון של שפטים בערכאות נמוכות יותר טרם השבעתם. יש ליצור מערכת שיפוטית משמעתית לבחינת דרכי התנהלותם של פרקליטים ציבוריים, ליצור מערכת שקיפות להליך הענקת הכופר, לבחון מחדש את העיקרון הלא מקודש של סגירה סיטונית של תיקים בנימוק מפוקפק של: "אין עניין לציבור"; לחסל את הסחבת המעיקה בבתי המשפט ולהרחיב את מערך הסנגוריה הציבורית.

6) יש להביא לשינוי בההתייחסות אזרחי המדינה כלפי חברי הכנסת ואישים פוליטיים. אחד הצעדים החיוניים הוא חתימת אמנה בינמפלגתית בדבר הצורך לבער את השחיתות. לחילופין, ניתן לדרוש מכל מפלגה לכלול סעיף מתאים במצעה.

7) חובה להגביר את הפעילות החינוכית המקיפה בקרב תלמידי בתי הספר העל-יסודיים, חניכי תנועות הנוער, חיילי צה"ל והסטודנטים, בדבר הצורך לשמור על כללי המינהל התקין וטוהר המידות.

8) הגיעה השעה שכולנו נאמץ את חושפי פרשות השחיתות במגזר הציבורי, נעודד אותם ונפעל כדי שלא תיפגע פרנסתם ושהם לא יהפכו חלילה למוכי גורל.

לסיום: החברה הישראלית נעדרת תרבות פוליטית, המאפשרת התמודדות עם שחיתות וחוסר מינהל תקין בכלים ציבוריים. במדינות מתוקנות בעולם, שרים קמים ומשעים עצמם או מתפטרים. אולם אצלנו המציאות שונה מן הקצה.

אישי ציבור שנגדם תלויים ועומדים כתבי אישום ממשיכים למלא את תפקידיהם ולעיתים ממשיכים גם לבעוט בשלטון החוק.

עלינו לשאוף ליצירת נורמות התנהלות חדשות של נבחרי ציבור: שרים, חברי כנסת וראשי ערים שעקיפתן תהיה כ"מעשה שלא ייעשה", גם אם אינו עבירה על החוק.

תרבות פוליטית כזאת מחויבת המציאות וצריכה להיעשות בשיתוף פעולה מלא של נבחרי ציבור, תנועות של אזרחים מתנדבים מסוגה של אומ"ץ, אנשי רוח, אנשי תקשורת, אקדמיה, אנשי חינוך ועוד.
אומ"ץ פועלת מזה חצי תריסר שנים למען מינהל תקין ומסייעת בחשיפת פגיעות בטוהר המידות. תנועות מסוגה של אומ"ץ, הן ערובה ראויה לקיום משטר נקי משחיתות במדינתנו. הישגיהן של התנועות מדברות בעד עצמן.

פניותיה של אומ"ץ למבקר המדינה, לפרקליטות, למשטרה, לנציבות שירות המדינה, ולהממונה על הגבלים עסקיים וגופים נוספים מהוות פעמים רבות תשתית לפתיחת חקירות בנושאי שחיתות.

אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. השחיתות השלטונית הגואה מחייבת את תנועת אומ"ץ להמשיך בפעילותה הנמרצת, חסרת הפשרות במטרה לבער אותה.

נמשיך לעשות זאת ללא מורא וללא משוא פנים, ללא חשבון וללא תלות פוליטית.

כפי שאמרה המשוררת רחל :"זו הדרך, אחרת איננה, נלך בה נלך עד תום".

 
נאומו של אבנרי בטקס הענקת אות אומ"ץ לשנת 2008 (17.09.08)

כבוד מבקר המדינה והצוות הבכיר של המשרד, אלוף במיל עוזי דיין, יו"ר ועדת ביקורת המדינה של הכנסת חבר הכנסת זבולון אורלב, כלות וחתני האות ובעל עיטור הכבוד ואורחיהם, קהל נכבד, אמנים יקרים, חברי תנועת אומ"ץ.

ראשית אני מבקש לברך את אורחת הכבוד שלנו ראש עיריית נתניה מרים פיינברג לוחמת ללא חת בפשע המאורגן. כל הכבוד לך מרים כולנו אתך.

מדי שנה, בתקופה זו של ערב הימים הנוראים, עורכת תנועת אומ"ץ את חשבון הנפש הלאומי של המדינה בתחומי טוהר המידות, המנהל התקין, השוויון בפני החוק והעוולות החברתיות.

במסגרת זו אנחנו מעניקים בטקס חגיגי אות הוקרה לאזרחים אמיצים שחשפו מעשי שחיתות, לגופים שהקפידו על שמירת נורמות ראויות לעיתונאים חוקרים ולעיתונאים שנוגעים בתחלואי החברה שהצטיינו בתפקידם.

בכל שנה אנו מאחלים שנה טובה והגונה לאזרחי המדינה ומייחלים לכך שתמצא סו"ס תרופת הפלא לבלימת המשך התפשטות המחלה הממארת של השחיתות ששלחה את גרורותיה כמעט אל כל מגזרי המשק והחברה ומהווה סכנה קיומית למדינה.

עד כה לא נמצאה התרופה. במעבדה של אומ"ץ נמשכים המאמצים לייצרה אבל כנראה שנזקק לסיוע חיצוני של גופים אחרים. האירוע הנוכחי, שעומד בסימן מלאות 5 שנים לתנועה, נערך במועד בעל משמעות מיוחדת לכוחות האור הנאבקים נגד השחיתות השלטונית במדינה. ראש הממשלה אהוד אולמרט מסיים היום את כהונתו כמנהיג מפלגת השלטון, יורד בעל כורחו מעל בימת הסיאוב והתיעוב שסימלה את תקופת כהונתו ומפנה את מקומו לבא אחריו.

לאורך כל שנות קיומה הקפידה אומ"ץ על חוסר פניות ועל אי תלות פוליטית. הקפדנו שלא להיות מעורבים בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות ואנו נמנעים מלתמוך במועמד זה או אחר בבחירות פנימיות במפלגות שונות.

עם זאת איננו יכולים שלא לציין את העובדה המשמחת שאחד מארבעת המתמודדים היום לראשות קדימה - שרת החוץ ציפי לבני - קיבלה לפני ארבע שנים את אות המופת של אומ"ץ בזכות ההגינות השלטונית שלה וניקיון כפיה.

יבחר היום מי שיבחר כמועמד לראשות הממשלה. אנו מודעים לכך שצפויים זעזועים פוליטיים לא מעטים ויתכן שהמועמד שיבחר לא ירכיב את הממשלה הבאה. בכל אופציה שתיווצר אומ"ץ תמשיך לעמוד על המשמר נגד סחטנות פוליטית ונגד קניית שלטון.

אנו מצפים לראש ממשלה שיבלום את המשך ההתדרדרות המוסרית במדינה, יפעל לשיקום ההריסות ויחזיר את האמון של אזרחי המדינה בממשלה, בכנסת ובשלטון החוק ובעיקר את האמונה ותקווה והאמונה בעתידה של המדינה.

לצורך הבראתה של המדינה אנו זקוקים לראש ממשלה ישר, מצפוני, עממי, מצניע לכת, שישמש דוגמא אישית באורחות חייו וברגישות החברתית שלו.

קצה נפשנו ומאסנו בראש ממשלה שהינו עבריין סידרתי ששלח את ידו בכספי הקופה הציבורית בלי להניד עפעף. מיליונר יהיר ומתנשא וחסר ערכים שצבר נכסים בעשרות מילוני דולרים בדרכים מפוקפקות, מעשן סיגרים יקרים, עונד לידו שעון שערכו רבבות דולרים, חותם על מסמכי המדינה בעטי שוחד, נוסע אובססיבי במחלקות ראשונות על חשבון נפגעי נאצים נכים, ומוכי גורל למיניהם.

 
 
האזרחים מתפקחים
 
 
אזרחי המדינה שגילו במרוצת השנים אטימות לנושא השחיתות השלטונית וקבעו למגינת לבנו במשאלי דעת קהל כי מי שאינו מושחת אינו יכול להגיע לראש הפירמידה, החלו להתעורר ולהתפקח בשלהי השנה החולפת. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

אין לנו ספק שבבחירות הקרובות לרשויות המקומית ולאחריהן בבחירות לכנסת, יעמוד על הפרק נושא טוהר המידות האישי של המועמדים וזו אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות.

טעות אופטית היא לחשוב שאחרי הסתלקותו הקרובה של ראש הממשלה אהוד אולמרט מהחיים הפוליטיים והעמדתו לדין של חברו הקרוב ושותפו לעסקים מפוקפקים, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, אנחנו יכולים לנוח כבר על זרי הדפנה.

אנחנו ממשיכים לפעול על זרי קוצים. יש לנו מלאכת ניקיון רבה. במערכת הפוליטית והציבורית בממשלה, בכנסת בקרב ראשי העיריות, בארגונים ציבוריים גדולים מצויים עדיין למרבה הצער מספר רב של עבריינים שנהנים מכספי הקופה הציבורית.

מצויים אצלנו אישי ציבור החלו את דרכם כבני המעמד הבינוני ומשתייכים כיום לאלפיון העליון. הכל שואלים: כיצד מצליחים שרים, חברי כנסת, ראשי ערים ופקידים בכירים - גם אם שכרם גבוה יחסית - לממן רכישות נדל"ן בארץ, ולפעמים גם בחו"ל, בשווי מיליוני דולרים ולהחזיק במקביל בנכסים פיננסיים סמויים.

התשובה היא פשוטה: מצב כזה יכול להתקיים רק בזכות הזיקה בין הון ושלטון. במדינת ישראל, תופעה זו הגיעה לממדי ענק, עד כדי כך שההון והשלטון התערבלו זה בזה, ועכשיו ההון כבר בתוך השלטון. ההון שולט בשלטון.

ברשותכם, אצטט קטע מדברי הנביא ישעיהו, פרק א', פסוקים כ"א-כ"ג.: "מילאתי משפט, צדק ילין בה, ועכשיו מרצחים. כספך היה לסיגים, סובאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים"...

איזו הקבלה מצמררת לימינו אלה. חבל שהביטוי שניתן לה בתקשורת הינו מסורס, מגמתי ומאולץ. בעצם, איני תמה על כך: כלי התקשורת הנשלטים בידי ברונים שמעדיפים לשרת את האינטרסים של בעלי בריתם - אילי ההון והפוליטיקאים - יותר מאשר את אלה של ציבור הצרכנים, שצרחותיו כבר אינן נשמעות.

 
הון, שלטון ועיתון
 
 
כעיתונאי ותיק אני חש צער רב לנוכח חדירת השחיתות לתקשורת האלקטרונית והכתובה בישראל ועל הולדת השילוש ההרסני הון שלטון ועיתון. חלק ניכר מכלבי השמירה של הדמוקרטיה ושל טוהר המידות הפכו לכלבי פודל מול מעשים לא כשרים של מו"לים ועורכים, שבזים לחוק אך מטיפים מוסר לאחרים.

עיתונאים בכירים אחרים נאלמו דום מול מעשי שחיתות זועקים לשמיים שביצעו אישי ציבור בכירים והפכו לסייענים האישיים שלהם. בתקשורת נוצרה נורמה פסולה מעיקרה: מותר לטייח ולהסתיר מעשי שחיתות חמורים של איש ציבור רם דרג אם אותו איש ציבור משרת את האינטרסים המקצועיים ו/או הפוליטיים של העיתונאי. תרבות האתרוג קנתה לה מאחז של קבע.

יש גם עיתונאים אמיצים ויוצאי דופן שאינם מתחככים עם אילי ההון והכסף אינו מסמא את עיניהם. אחד מהן הוא מיקי רוזנטל שחשף בסרטו "שיטת השקשוקה" את דרכי התעשרותה של משפחת עופר, אחת מ-16 משפחות המיליארדים השולטות במשאבים הכלכליים של המדינה והפך לנרדף ע"י המשפחה ולמנודה ע"י כלי התקשורת. המנוע של הבולודזד נדם.

צר לי על שמוסדות העיתונות הפקירו את מיקי רוזנטל לגורלו. אומ"ץ שחרטה על דגלה מראשית הקמתה את המאבק בתופעה ההרסנית של ההון והשלטון סייעה לו בחומרים לסרטו.

במקביל ניצבנו לימינו ועודדנו את הסינמטק להקרין את סרטו. נמשיך לסייע לו בכל דרך. צר לי על שנבצר ממיקי להיות אתנו הערב.
 
שנה טובה לעבריינות
 
 
המאזן המוסרי של המדינה בשנה החולפת שלילי. זו הייתה שנה רעה לטוהר המידות במדינה ושנה טובה לעבריינות. סרחונו של הדג, שהחל בראשו, הגיע השנה למרבה הצער כבר לזנבו. העבריינות לסוגיה הפכה לספורט לאומי, והבושה נעלמה מזמן. הייתה זו שנה של פריקת עול כללית. שנה שבה התפשטה עבריינות שלטונית ברמות הגבוהות ביותר, שנה שבה נפרצו סכרים באכיפת שלטון החוק, שנה שבה התערערו יסודות המינהל התקין, שנה שבה העמיקו הפערים בחברה הישראלית, שנה שבה איש הלא ישר בעיניו יעשה.

זו הייתה גם שנה שבה הגיעה לשיאה ההשתוללות ארגוני הפשע ברחובות שגבתה חיי אנשים וטף חפים מפשע. ארגוני הפשע מרושתים היטב בחיי החברה והכלכלה במדינה, בין חבריהם מצויים קציני משטרה. עבריינים הפכו להיות כוכבי טלוויזיה ועם ישראל צופה בתוכניות של טלה נבלות.

תמונת המצב העכשווית במדינה מדאיגה מאוד. היסודות המוסריים רעועים ושבירים. קשה מאוד למצוא כיום במדינה גוף ציבורי שלא דבקה בו השחיתות ברמה זו או אחרת. אנו חיים במדינה שבה נחקרו בשנים האחרונות כחשודים בפלילים נשיאים, ראשי ממשלות, שרים, יושבי ראש כנסת, רבנים ראשיים, שופטים, שרי משפטים, חברי כנסת בסיטונות, ראשי עיריות בהמוניהם, מפכ"לי משטרה, ראשי מערכת המסים, פקידים בכירים, ראשי ארגונים ציבוריים, רופאים, פרקליטי צמרת, ומי לא.

האמת צריכה להיאמר כאן ועכשיו: המציאות העגומה טופחת ללא הרף על פנינו כל הזמן. המדינה מתפרקת בהדרגה מערכיה, המוסר הציבורי מתרסק, והשחיתות הגואה מוסיפה ללחך את כל החלקות הטובות, שוחקת את התקוות ומרעילה את הדור הצעיר. בשנה שחלפה, התסכול והכאוס הגיעו לממדים בלתי נסבלים. על כף המאזניים מונחים כעת לא רק צביוננו המוסרי, אלא עתידה של המדינה.

החוק הישראלי מקרטע ואינו נאכף כראוי, לא על-ידי משטרת ישראל, שידה קצרה מלהושיע, ולא על-ידי רשויות האכיפה האחרות שבהן הולכות ומתרבות החריקות. עינוי הדין הפך להיות הנאה מסחבת ומקומבינות ופטור בעונשים קלים או בעבודות שירות פיקטיביות. רבבות תיקים נסגרים בנימוק מוזר שאין בהם "עניין לציבור". מי הוא אותו ציבור שאין לו עניין בעבירות פליליות של מיוחסים למיניהם ומי בכלל שאל את הציבור לדעתו.

העובדה שברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום אינה מעלה ואינה מורידה מההיקף הכרוני של הסיאוב והתיעוב. העדרן של ראיות פליליות מוצקות לא מעניקה לעברייני הצמרת תעודות יושר.

מדינת ישראל כבר אינה מדינה של חמדת אבות, שבה אמורות להתגשם כל התקוות. סימני ההיכר המוחצנים שלה חמדנות, נהנתנות וסיאוב, זאת בזמן שבשוליה חיים מאות-אלפים אזרחים במצוקה ודלות, ילדיהם רעבים ומועדים לפורענות. ניכרת עלייה בשני סוגי העבריינות: זו של השבעים שאינם יודעים שובע, ולצדה זו של מקופחים, שמצוקתם מוליכה אותם אל הפשע. כולם זורמים אל ים העבריינות, והים אינו מתמלא.

יש לנו ארץ זבת חלב חמוץ ודבש מר. ארץ שכבר אינה אוכלת את יושביה: הם אוכלים את מה שנותר ממנה. כבר מזמן כל ישראל אינם חברים. כל אדם לגורלו. האווירה במדינה דחוסה ומצב הרוח בשפל. סימנים של ייאוש פזורים בכל אתר ואתר.

ישראל חדלה כבר מזמן להיות אור לגויים בתחומי ההגינות השלטונית וטוהר המידות. אורותיה המוסריים כבו, ועלטה שוררת בה. למרבה הצער, זאת האווירה שבה גדל דור ההמשך. לא בכדי הולכות ומתרבות תופעות כמו ירידה מהארץ והשתמטות המונית משירות צבאי, תופעות המוזנות על-ידי הריקבון הכללי הפושה בכול.

החברה הישראלית שסועה, מפורדת מסוכסכת. זו חברה שבה יש זילות בחיי האדם. הפערים מתרחבים, הקטבים מתחדדים, האלימות שוברת שיאים שליליים, הנפוטיזם חוגג בגופים הציבוריים. כרטיס הביקור של ההצלחה הם הקשרים ולא הכישורים. זאת קרקע פורייה לשחיתות חסרת רסן ותחילת סופה של הדמוקרטיה. מן הראוי שנזהיר את עצמנו מבעוד מועד.

דוחות וממדים בינלאומיים מצביעים גם הם על הידרדרותה של מדינת ישראל אל עבר מדינות העולם השלישי, שבהן השחיתות היא מחלה חשוכת מרפא, והשוחד הוא המטבע היציב.

במקום צדקה ומתן בסתר- נדבכים במסורת היהודית - מתפתחת בישראל תופעה הפוכה של קבלה בסתר: קבלת שוחד בדרכים שונות ומגוונות, לעיתים מתוחכמות. למרבה הצער, נוהל נלוז זה נפוץ היום ברוב מגזרי המשק.

פגיעה בבית המשפט העליון

זו הייתה צריכה להיות שעתם של גופי אכיפת החוק במדינה שהיו אמורים להחזיר לתושבי המדינה את האמונה ביכולתו של שלטון החוק להתמודד עם המצב הבלתי נסבל.

למרבה הצער מינה ראש הממשלה היוצא שר משפטים חדש פרופ' דניאל פרידמן שרקח "עסקת חבילה משפטית" שכמה ממרכיבי מקוממים: קיצוץ סמכויות בית המשפט העליון, ביטול זכות העמידה בבג"צ של גופים ציבוריים מסוגה של אומ"ץ וגישה סלחנית כלפי אישים פוליטיים שסרחו.

להשתלחות הבלתי מרוסנת בבית המשפט העליון היה מחיר כבד. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הרסנית. אמון הציבור בבית המשפט העליון צנח והגיע לשפל מדאיג. הסקרים מורים שלארבעים אחוז מכלל אזרחי המדינה אין אמון בבית המשפט העליון.

שופטי בית המשפט העליון לשעבר נחלצו להגן על המוסד המשפטי המסמל יותר מכל את שלטון החוק ומבצר הדמוקרטיה וזכויות האדם. אחת הבולטים בהם השופטת (בדימ.) דליה דורנר זוכה הערב באות החמש של אומ"ץ.

אומ"ץ קראה תיגר נגד מגמות להחלשתו של בית המשפט העליון ותמשיך לעמוד על המשמר. אבל לא רק בית המשפט העליון היה על הכוונת. גם בתי משפט בערכות נמוכות יותר והפרקליטות אינם זוכים לאמון אוטומטי של הציבור והפעם לא באשמת שר המשפטים. הולך ורב מספרם של אזרחי המדינה שאינם מאמינים יותר במערכת המשפט על ערכותיה ושלוחותיה השונות. לדידם, המציאות העגומה מלמדת שיש צדק לעשירים ולאישי ציבור בכירים וצדק אחר להמונים.
טחנות הצדק מקרטעות. קיימת סחבת בלתי נסבלת במאות אלפי תיקים, נחשפו בזו אחר זו מערכות יחסים בעיתיות והחלטות שנויות במחלוקת של שופטים.

לרוע המזל, דבק הרבב. התנהלותם האישית של כמה שופטים בבתי משפט שונים הטילה כתמים על מערכת המשפט כולה. האמרה ייקוב הדין את ההר פשטה את הרגל מזמן. ההר של הפשיעה אינו מחורר אלא מתעבה וגובה. זה אות מבשר רעות.

גם במערכות אכיפת החוק האחרות אחז הרקב. שוטרים מקיימים קשרי חברות עם פושעים. יש כאלה שחדלים להיות אוכפי חוק והופכים להיות עוקפי חוק. מידע פנים מחדרי החקירות זולג החוצה לעבריינים לסוגיהם, בעלי תפקידי מפתח בשירותי המיסים מתרועעים עם עברייני מס ומדליפים להם מידע פנים חסוי. מאגרי המידע גם כאלה של מערכת הביטחון פרוצים לכל דורש. צנעת הפרט הפכה לידיעת הכלל. אין דין ואין דיין.

בראש סדר העדיפויות היה צורך לטפל בשחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתיים. אומ"ץ זוקפת לזכותה את תרומתה הרבה במאבק הממושך והבלתי נלאה להבקעת מתחם השחיתות המבוצר של אולמרט שאובטח ע"י שרים צבועים שדבקו לכיסאותיהם ונשמר ע"י אנשי תקשורת בכירים חסרי כבוד מקצועי ששימשו כשומרי ראשו.

ריכזנו מידע סמוי ממקורות שונים והעברנו חומרים חיוניים לגופי אכיפת החוק ובעיקר למשרד מבקר המדינה. במקביל ניהלנו מערכה ציבורית ומשפטית למניעת טיוח ומדיניות של איפה ואיפה. לא היססנו מלהתעמת עם התקשורת שהגנה על אולמרט ושילמנו על כך מחיר של החרמה.


מבקר המדינה

ראש החץ של מאבק מפרך זה היה מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס שהצליח לצקת תוכן מהפכני במוסד המבקר, הצמיח לו שיניים חדות ופתח עידן חדש בתולדותיה של ביקורת המדינה: לא עוד דוחות שנתיים על מבוקרים אנונימיים, דוחות עבי כרס שמונחים כספר שאין לו הופכין, אלא דוחות מיידים עם שמות מפורשים. אין חסינות לאף מבוקר, אין הנחה, אין טיוח. דיווח על העבירות החמורות מועבר ליועץ המשפטי לממשלה עם המלצה שיורה על חקירת משטרה.

מבקר המדינה הוכיח זקיפות קומה, אומץ לב ונחישות במאבקו בשחיתות השלטונית ברמות השונות ולמטרה זו הקים מחלקה מיוחדת הכוללת צוות עובדים מסור ומקצועי. אחד הבכירים בצוות זה, יועצו לשעבר של המבקר ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, זוכה כיום ביושר אישי ומקצועי לאות המופת של אומ"ץ לשנת 2008.

תנועת אומ"ץ מבקשת בהזדמנות חגיגית זו להביע גם את תודתה והוקרתה לחברי הסגל הבכיר של משרד מבקר המדינה הנמצא אתנו כאן כיום על עבודתם המסורה והמאומצת.

יש שרים לשעבר שסרחו מסוגו של אריה דרעי שמבקשים לחזור למרכז הבמה הפוליטית. אין מקום לרדוף עבריין ששילם את חובו לחברה, אבל לטעמנו איש ציבור שהואשם בלקיחת שוחד אינו ראוי להנחות ולקיצורי דרך גם אם חבריו הטובים הם אהוד אולמרט וחיים רמון.

למרבה האירוניה, יורשו של ניצב (בדימ.) בורובסקי בתפקיד יועץ המבקר למאבק בשחיתות הוא ד"ר מאיר גלבוע, קצין משטרה בכיר לשעבר שעמד בראש צוות החקירה של השר לשעבר דרעי שלחץ להחליפו. ד"ר גלבוע נוכח אתנו כאן הערב ואנו אנו מאחלים לך שתנעל את נעליו הגדולות של בורובסקי ולא תחליפם בנעלים אופנתיות אחרות. אנחנו נהיה לצדך.

בחירתו של פרקליט מדינה חדש, עורך הדין משה לדור, הפיחה רוח חיים במשרד המשפטים והוא מהווה מקור תמיכה ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז העומד עתה על הכוונת מאז שהנחה את המשטרה לערוך סידרה של חקירות לראש הממשלה שדחפו לסיום כהונתו. החלטה קודמת של מזוז להגיש כתב אישום נגד שר המשפטים לשעבר חיים רמון בגין הטרדה מינית ערב הכרזת המלחמה גם היא עולה לו ביוקר.

היה זה מחזה תעתועים לראות כיצד רמון שהורשע בדין וחזר לממשלה בגלל גישה סלחנית של מזוז השתלח ביועץ בישיבת הממשלה מול שתיקת התיישים.

 
הרואים בתפקידם שליחות
 
 
אומ"ץ אמונה על שמירת מעמדו ועצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. שותפים אחרים למאבק שלנו הם קומץ עיתונאים חוקרים שרואים את תפקידם כשליחות ולא כמשרתיהם של ראשי המדינה ומזדנבים של אילי הון.

בראש הרשימה הקטנה והמפוארת עומד יואב יצחק, עורך אתר האינטרנט חדשות מחלקה ראשונה, שהביא כבוד רב למקצוע. יבוא יום שעוד יסופר כיצד פעלנו שנינו בתנאים מחתרתיים מול כוחות החושך של ראש הממשלה ושליחיו לדבר עבירה. יואב יצחק נמצא אתנו כאן הערב. הוא מאלה שמסרבים בקנאות לקבל אות. יואב תודה לך.

עם רשימה זו נמנה גם רביב דרוקר מערוץ 10 הזוכה כיום לאות אומ"ץ על חלקו הרב בחשיפת פרשותיהם של אישי ציבור שסרחו ובהם ראש הממשלה. גם הוא שילם מחיר ע"י עיתון שנעץ בו את טוריו. אנחנו מצדיעים לך.

שותף נוסף למאבק הוא מיקי מירו מקול ישראל שקיבל בשנה שעבר מאתו אות הוקרה. מירו, לוחם ותיק בשחיתות לסוגיה, הצליח בשידוריו לתרום איכות חייהן של השכבות החלשות. ישר כוחך.

אני רוצה לברך בהזדמנות חגיגית זו גם את דן מרגלית הנמצא אתנו כיום על הצטרפותו הפעילה לכוחות האור. אנו מקבלים אותך בזרועות פתוחות.

אומ"ץ ביקשה להביע ערב את הוקרתה לסגן ניצב אפרים ארליך ( קרמשניט), קצין המשטרה שחשף מעשים בלתי ראויים בצמרת המשטרה, ולהעניק לו אות במשבצת של חושף שחיתות. המשטרה אסרה עליו לקבל את האות. הוא נעדר כאן הערב. אני מאמין שחברי הנהלת אומ"ץ ימצאו דרכים כדי לבטא את רחשי לבם כלפיו.
 
מרכז ראשון מסוגו  
  
לקראת סיום דברי אני איש בשורה הערב. אומ"ץ לא תסתפק יותר רק בחשיפת פרשות שחיתות, הגשת תלונות לרשויות אכיפת החוק ומעקב אחריהן, בהגשת עתירות, בפעילות לתיקון עוולות חבריות ובמסעי הסברה ובשיווק לכלי התקשורת. הגענו למסקנה הבלתי נמנעת שיש צורך להתחקות אחר שורשיה של השחיתות לחקור את מניעה לבדוק את דרכי התפשטות ולחפש דרכים נוספות כדי לבלמה.

לשם כך אנו יוזמים את הקמתו של מרכז ראשון מסוגו בישראל לחקר השחיתות בשיתוף עם גורמים אקדמיים, ציבוריים ומקצועיים. בעבר חברנו לתפנית בתחום זה אבל הרעיון לא הבשיל.

למטרת הקמת המרכז בדעתנו לגייס תמיכה בארץ ובחו"ל וכן את מיטב המומחים במדינה. המועמד הראשון שלנו יהיה עורך הדין פרופסור מיכאל קורילנדי, המקבל הערב את עיטור הכבוד של אומ"ץ.

לשם הקמת המרכז נזדקק למשאבים מאילי הון שאינם הולכים בדרכים עקלקלות אבל בעיקר לתמיכתם של המוני אזרחים טובים וישרים המצויים ברחבי המדינה ומוכנים להתנדב ולפעול וחסרים את החיבור הארגוני. נזדקק גם לחושפי מעשי שחיתות שיטו שכם אחד. בהם ישראל זינגר, לשעבר מנהל בית הספר התיכון הרמת גני ישראל. זינגר נמצא אתנו כאן. אני מברך אותך ועוד כמה חושפי שחיתויות אלמונים שמצויים כאן אתנו. בכוחות משותפים נדליק את אורות המחוסר במדינה ונסתום את מנהרת השחיתות.
 
מסכת תודות קצרה 
  
יקצר המצע מלפרט את שמותיהם של אלה שתרמו לצמיחתה והתפתחותה של אומ"ץ. שמותיהם חקוקים בתולדות התנועה ובפרסומיה. ברשותכם אני מבקש להודות לצוות הניהול של התנועה הפועל לצדי, המנכ"ל פליצה פלד והיועצת המשפטית של התנועה עורכת הדין גליה גבעולי.

תודה מיוחדת לצוות המשפטי, בעיקר לעורך הדין בועז ארד הפועל ללא לאות ולעורך הדין פנחס פישלר שתרם לנו רבות.

אני מברך את חברי ההנהלה היוצאת והנכנסת של אומ"ץ, בעיקר את אלה שגילו פעילות יוצאת דופן. החברות אורה רובינשטיין חנה לב, חנה פלקון, יעל ארצי, אראלה גולן, אילנה דלפרי, אורית אבדור והחברים ד"ר רן כוחן, בני שגיר, ד"ר ישראל גלעדי ומעוזיה סגל.

לא נשכח את חברי ועדת הביקורת המסורים, בראשותו של שלמה טל. תודה לשני הדוקטורים הפעילים ד"ר מאיר מונסליזה וד"ר יעקב ניר.

תודה לפעילי סניף מחוז הצפון רות כהן, עורך הדין חיים נתיב וד"ר עודד סושרד. תודה לוועדת האות, בראשות חבר ההנהלה ד"ר דן כוחן, שעשתה מלאכת בחירה מוצלחת ולוועדה המארגנת של האירוע, בעיקר לשני אנשי הטלוויזיה הישראלית רחלי הרט ויוסי משולם שפעלו בהתנדבות. תודה אחרונה לקרן המפיקה הראשית של האירוע וללבנה המזכירה המסורה.

שנה טובה וטהורה לכולכם.
 
 

 
 

 
 

נאום יושב-ראש הנהלת אומ"ץ בטקס חלוקת אות 2007 [כ"ב באלול תשס"ז, 05.09.07]

כבוד מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס; יועץ מבקר המדינה למאבק בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי; היועץ המשפטי לשעבר, יוסף חריש; האלוף במילואים עוזי דיין; מקבלי האות; חברות וחברי עמותת אומ"ץ; אורחים נכבדים.

מדי שנה, בתקופה זו של ערב הימים הנוראים, עורכת עמותת אומ"ץ את חשבון הנפש הלאומי של מדינת ישראל בתחומי טוהר המידות, המנהל התקין, השוויון בפני החוק והעוולות החברתיות. במסגרת זו, אנו מתכבדים להעניק הערב אות הוקרה לאזרחיות אמיצות ואזרחים אמיצים שחשפו מעשי שחיתות, לעיתונאים חוקרים, לגופים שהקפידו על מנהל תקין ולעמותה שהצטיינה בטיפול בתחלואים חברתיים.

בכל שנה אנו מאחלים לאזרחי המדינה שתימצא תרופת הפלא לבלימת המשך התפשטותו של נגע השחיתות, ששלח את גרורותיו הממאירות כמעט לכל מגזרי החברה. בהקשר זה, צר לי לבשר לכם שהשנה החולפת היתה רעה יותר מקודמותיה הגרועות כשלעצמן. היתה זו שנה של פריקת עול כללית, שנה שבה השתוללה העבריינות השלטונית, שנה שבה נפרצו סכרים באכיפת שלטון החוק, שנה שבה התערערו עוד יותר יסודות המנהל התקין, שנה שבה העמיקו עוד יותר הפערים בחברה הישראלית, שנה שבה איש הלא-ישר בעיניו עשה.

היתה זו שנה שבה נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בפקידים בכירים ברשויות אכיפת החוק, בעיקר במבקר המדינה ובצוות עובדיו המסורים, שכל חטאם היה בכך שהפגינו אומץ לב וזקיפות קומה מול פוליטיקאים מושחתים. השופט (בדימ.) לינדנשטראוס יצק תוכן מהפכני במוסד מבקר המדינה, הצמיח לו שיניים חדות ופתח עידן חדש בתולדותיו: לא עוד מבקר רפה המסתפק בפרסום דוחות שנתיים על מבוקרים אנונימיים, אלא מבקר נטול מורא המפרסם באופן שוטף דוחות ביקורת מיידיים, הכוללים שמות מפורשים של מבוקרים, מנהל מדיניות מבורכת של פתיחות תקשורתית ויוצא לשטח.

היתה זו שנה שבה שורה של נושאי משרות רמות בשירות הציבורי היו מעורבים בפרשות שנחקרו על-ידי רשויות אכיפת החוק. נשיא המדינה נחשד בביצוע עבירות מין חמורות וזכה לעסקת טיעון שנויה במחלוקת; שר המשפטים הורשע בביצוע עבירת מין וריצה עונש של עבודות שירות; שר האוצר נחשד בפלילים ונאלץ לפרוש מתפקידו; ראש הממשלה החשוד המתמיד שנתון לחקירת משטרה, וכמוהו גם כמה משרי ממשלתו. חקירות אלה טרם הסתיימו, וסביר להניח שאחרות ייפתחו בקרוב.

היתה זו שנה שבה התסכול והמיאוס, מחד, והכאוס, מאידך, הגיעו לממדים בלתי נסבלים. מדינה שבה נחקרים בחשד לפלילים נשיאים, ראשי ממשלה, יושבי ראש כנסת, שרים בכירים, חברי כנסת, רבנים ראשיים, שופטים, ראשי עיריות, מפכ"לי משטרה, מנהלי רשות המיסים, פקידים בכירים,ראשי מוסדות, רופאים בעלי שם, פרקליטי צמרת, ומי לא - אינה מדינה מתוקנת. העובדה שברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום אינה מעלה ואינה מורידה מההיקף הכרוני של הסיאוב והתיעוב.

כתמים במערכת המשפט

גם במערכות החוק עצמן דבק הרבב. התנהלותם של כמה שופטים הטילה כתמים על מערכת המשפט, מידע פנים מחקירות זולג לעבריינים, שוטרים מקיימים קשרי חברות עם גנבים, בעלי תפקידי מפתח ברשות המכס מתרועעים עם מבריחים, עובדי מס ההכנסה מדליפים לנישומים, מאגרי המידע פרוצים לכל דורש. צנעת הפרט הפכה לידיעת הכלל.

דוחות ומדדים בינלאומיים מצביעים על הידרדרותנו לעבר מדינות העולם השלישי, בהן השוחד הוא המטבע היציב, והשחיתות מחלה חשוכת מרפא. גם סקרי דעת הקהל הפנימיים אינם מהווים מקור לעידוד: רוב אזרחי המדינה סבורים שרק אדם מושחת יכול להגיע לעמדת מפתח בשלטון. וזה עוד לא הכל: יותר מארבעים אחוזים מאזרחי המדינה מביעים חוסר אמון במערכת המשפט, על ערכאותיה ושלוחותיה השונות. ומדוע שיהיה להם אמון בה אם המציאות מוכיחה להם כי יש צדק אחד להמונים, וצדק אחר לעשירים ולאישי ציבור בכירים?

סרחונו של הדג, שהחל בראשו, הגיע כבר לזנבו. העבריינות הפכה לספורט לאומי, והבושה נעלמה מזמן. מצויים אצלנו אישי ציבור שהחלו את דרכם כבני המעמד הבינוני ומשתייכים כיום לאלפיון העליון. ראש וראשון בהם: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שצבר את הונו הנכבד בשנות שירותו הציבורי והפך למיליונר.

הכל שואלים כיצד ייתכן הדבר; כיצד מצליחים שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות ופקידים בכירים - לממן רכישות נדל"ן בארץ, ולעיתים גם בחו"ל, בשווי מיליוני דולרים? התשובה לשאלה מאין בא הכסף היא פשוטה: מצב כזה יכול להתקיים רק בזכות הזיקה בין הון ושלטון. במדינת ישראל, זיקה זו הגיעה לממדי ענק, עד כדי כך שההון והשלטון התערבלו זה בזה, ועכשיו ההון כבר בתוך השלטון. ההון שולט בשלטון.

עלטה שוררת במדינה

כואבת ככל שתהא, האמת צריכה להיאמר: מדינת ישראל חדלה כבר מזמן להיות אור לגויים, בטח ובטח בתחום ההגינות השלטונית וטוהר המידות. אורותיה המוסריים כבו, ועלטה שוררת בה. זו האווירה שבה גדל דור ההמשך. לא בכדי הולכות ומתרבות תופעות כמו ירידה מהארץ, שימוש בסמים, אלימות והשתמטות המונית משירות צבאי, תופעות המוזנות על-ידי הריקבון הכללי, הפושה בכל.

למרבה הצער, ישראל כבר איננה מדינה של חמדת אבות, שבה אמורות להתגשם כל התקוות. אנו חיים בחברה שסועה ומסוכסכת, חברה שסימני ההיכר הבולטים שלה הם חמדנות ונהנתנות, זאת בזמן שבשוליה חיים מאות-אלפים אזרחים במצוקה ודלות. במקום צדקה ומתן בסתר - נדבכים מהותיים ביהדות - מתפתחת אצלנו תופעה הפוכה של קבלה בסתר: קבלת שוחד בדרכים שונות ומגוונות, לעיתים מתוחכמות. כתוצאה מכך, ניכרת עלייה בשני סוגי העבריינות: זו של השבעים שאינם יודעים שובע, ולצידה זו של מקופחים, שמצוקתם מוליכה אותם אל הפשע.

לא לילד הזה פיללו מייסדי המדינה: חברה המוזילה את חיי האדם, מזניחה את חינוך הדור הצעיר שלה, חומסת את ניצולי השואה ועושקת את זקניה חסרי הישע. הפערים בה רק הולכים ומתרחבים, הקטבים מתחדדים, וגלי האלימות שוברים שיאים. ארגוני העבריינות מרושתים כיום היטב בחברה ובכלכלה. בני משפחות הפשע טומנים זה לזה מטעני חבלה, פוגעים באזרחים חפים מפשע, ובסופו של יום עוד הופכים לכוכבי רדיו וטלוויזיה. זו קרקע פורייה לעוולה ושחיתות, ותחילת סופה של הדמוקרטיה.

מה שחמור יותר מכל במציאות העגומה כל-כך הזו הוא שבמקרים רבים, גורמי אכיפת החוק אינם מבצעים מלאכתם כנדרש. כך, למשל, סחבת ממושכת מעכבת את הכרעתם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בדבר פתיחת חקירת משטרה בשורה של פרשות חמורות שבהן נחשד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בפלילים. אם נוסיף לכך את התנהלותו הבעייתית של שר המשפטים הנוכחי, פרופ' דניאל פרידמן, אשר בעידודו הסמוי של אולמרט רקח עסקת חבילה משפטית מקוממת - הכוללת, בין היתר, תוכנית לקיצוץ סמכויותיו של בית המשפט העליון; ביטול זכות העמידה בבג"צ של גופים ציבוריים מסוגה של עמותת אומ"ץ; וניהול מדיניות סלחנית כלפי פוליטיקאים הנחשדים בקבלת שוחד - אזי ברור מעל לכל ספק ששלטון החוק ניצב בפני שוקת שבורה. הסכנה הטמונה לעתידנו, מבחינה זו, אינה פחותה מזו של האיום הביטחוני, ואולי אף גדולה ממנו.

"ראש הממשלה, עד כאן"

הרשו לי להיתלות באילנות גבוהים. פרופ' זאב שטרנהל מהאוניברסיטה העברית פרסם באחרונה בעיתון הארץ מאמר נוקב, תחת הכותרת "מסכת השקרים", בו נאמר בין היתר: "אהוד אולמרט יוצר מערכת שקרים שתכליתה לגמד את מוסד מבקר המדינה ואת מערכת אכיפת החוק. לשם כך מבקש השלטון הנוכחי להשתלט על אותם מוקדי כוח שכל היגיון קיומם וערכם הוא במידת העצמאות שיש להם. זה מתחיל בפרקליטות המדינה, נמשך בניסיון להפוך את היועץ המשפטי לממשלה לפקיד צייתן, עורך הדין של הממשלה, ונגמר בחתירה לחיסול תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון".

מעל במה זו אני מבקש להבהיר לראש הממשלה: עד כאן. חצית את כל הקווים האדומים. עמותת אומ"ץ מתחייבת לפעול ככל יכולתה לזירוז ההליכים הפליליים נגדך, ומעל הכל - להתייצב כחומה בצורה מולך ומול שלוחיך, כדי לא להתיר לכם להמשיך ולפגוע בשלטון החוק ובאוכפיו, כי בנפשנו הדבר.

דמוקרטיה זקוקה לעיתונות חזקה, חוקרת, ביקורתית, אך התקשורת הישראלית חוטאת מזה זמן רב לשליחותה. כעיתונאי ותיק, אני חש צער רב לנוכח חדירת השחיתות לתקשורת האלקטרונית והכתובה בישראל, הנשלטת על-ידי ברונים שמעדיפים לשרת את האינטרסים של בעלי בריתם - אילי ההון והפוליטיקאים - על-פני אלה של ציבור הקוראים והצופים. חלק ניכר מהעיתונאים אשר הצטיירו בעבר ככלבי השמירה של הדמוקרטיה ושל טוהר המידות הפכו לכלבי פודל לנוכח מעשים לא כשרים של מעסיקיהם, הבזים לחוק אך מטיפים מוסר לאחרים.

עיתונאים בכירים אחרים הפכו למשרתים אישיים של אישי ציבור וסכרו את פיהם לנוכח מעשי שחיתות זועקים לשמים שהללו ביצעו. בשקט-בשקט, נוצרה בתקשורת נורמה פסולה, לפיה מותר לטייח ולהסתיר מעשי שחיתות חמורים של איש ציבור רם דרג אם אותו איש ציבור משרת את האינטרסים המקצועיים ו/או הפוליטיים של העיתונאי. תרבות האתרוג קנתה לה מאחז של קבע.

אם לא די בכך, עיתונאים ישרים שזעקו כי המלך הוא מושחת הוגדרו כ"הזויים" וזכו לטיפול נוקב מצד עמיתיהם למקצוע, שבמקביל לא חסכו את שבטם גם מפקידי ציבור לוחמים בשחיתות מסוגו של החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה.

בטוחים שהמבקר יגן על זליכה

לפני ימים ספורים היה זליכה קורבן למעשה נבלה: שר האוצר, רוני בר-און (בעבר כוכב של ניסיון נואל של צחי הנגבי, אריה דרעי ודוד אפל להשתלט על מערך התביעה הכללית במדינה), הודיע לו שכהונתו בתפקידו תסתיים עם תום חוזה העסקתו, בסוף אוקטובר, כל זאת על-רקע התעקשותו של זליכה לשמור בקנאות על הקופה הציבורית הפרוצה, התעקשות ההופכת אותו לאויב המוצהר של שודדיה, אילי הון מקומיים וזרים ובעל בריתם המובהק, אהוד אולמרט. בל נשכח שזליכה היה זה שבתלונה שהגיש למבקר המדינה, חשף את אחת מפרשות הקלון שבהן מסובך ראש הממשלה: הניסיון להטיית המכרז למכירת מניות גרעין השליטה בבנק לאומי לטובת שני אילי הון זרים אשר ראש הממשלה, באותה העת שר האוצר, חפץ ביקרם.

למרבה הצער והתדהמה, פרקליט המדינה המותש והיועץ המשפטי לממשלה הנרפה הזדרזו לתת הכשר לשרץ ההדחה, אך אין לנו ספק שמבקר המדינה לא ישקוט לנוכח העוולה ויסכל את המהלך הזה מתוקף חוק מתן הגנה לחושפי שחיתויות, אשר עליו הוא אמון. כבוד המבקר, אני פונה אליך מעל בימה זו בבקשה שלא תיחת מאולמרט ואנשיו. הענק לחשב את ההגנה הדרושה, כדי שיוכל להמשיך בתפקידו, לבטח כל עוד נמשכת חקירת ראש הממשלה בפרשת בנק לאומי.

בהזדמנות זו, כבוד המבקר, אני שב ומזכיר לך שחושפי שחיתויות רבים במוסדות וגופים ציבוריים הפכו למוקצים מחמת מיאוס במקומות עבודתם, נרדפים על-ידי הנהלות מושחתות, ועדי עובדים כנועים ועמיתים אינטרסנטיים. עמותת אומ"ץ פועלת להפסקת המצוד המביש הזה ומצפה ממך שתוציא לאלתר צווי הגנה לחושפי שחיתויות מסוגם של קצין המודיעין של המכס, רפי רותם; סגן ניצב אפרים ארליך ("קרמשניט"); ומעיין אגם מהסתדרות העובדים הלאומית.
ואליך, ירון: עמותת אומ"ץ ליוותה באורח בלעדי את מאבקך הבלתי נלאה בשחיתות וסוככה עליך בתקופה שהיית מאוים ומלווה בשומרי ראש. כבר לפני כמה חודשים החליטה ועדת האות, פה אחד, כי אתה תהיה חתן אות המופת שלנו באירוע השנה. אנו גאים בך, מחזקים את ידיך, מגבים את התנהלותך ומבטיחים לסייע לך במלאכת הקודש שאתה מבצע. אם בכל זאת תאולץ לפרוש אנו מוכנים לקלוט אותך אצלנו בזרועות פתוחות.

בערב מיוחד זה נוכחים באולם כמה מגדולי הלוחמים בשחיתות במדינת ישראל: בראש הרשימה העתונאי יואב יצחק, עורך האתר "חדשות מחלקה ראשונה", שפתח בפני אומ"ץ ובפניי את שערי האתר. מאז אנו שותפים פעילים לסילוקם מהשלטון של גדולי המושחתים במדינה. יואב, לא נשכח לך זאת. עוד ברשימה מבקר המדינה; יועצו המיוחד, ניצב (בדימ.) בורובסקי; יו"ר תנועת תפנית, האלוף במילואים עוזי דיין; העיתונאי קלמן ליבסקינד; חברת הכנסת שלי יחימוביץ'; גבי גזית ועוד כמה וכמה אנשים שהמנהל התקין הוא נר לרגליהם. את הערב מכבד בנוכחותו הפובליציסט ואיש הטלוויזיה דן מרגלית, שהתייצב השנה נגד חברו הקרוב אהוד אולמרט וקרא לו באומץ להתפטר מתפקידו על-רקע התנהלותו הכושלת. דן, עמותת אומ"ץ גאה לארח אותך הערב באירוע הענקת האותות. ומודה ועוזב יבורך.

עמותת אומ"ץ שחגגה באחרונה ארבע שנים לקיומה איננה תנועה המונית ששולחת את חבריה להפגין בכיכרות. אנו פועלים במתכונת של סיירת מובחרת המונה כשלוש-מאות חברים, כולם מתנדבים נחושים, אזרחים למופת שנבחרו בקפידה ופועלים שלא על-מנת לקבל פרס, אלא מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה.

אומ"ץ היא אחד האורות בקצה מנהרת השחיתות החשוכה. בתוקף הנסיבות, הנפנו מלכתחילה דגל נוסף: מאבק למען צדק חברתי, תיקון עוולות וסיוע לאזרחים שנפגעו מביורוקרטיה שלטונית ומאטימות ממסדית. עמותת אומ"ץ היא העמותה היחידה במדינה שמניפה בו-בזמן את שני הדגלים האלה.

אומ"ץ היא עמותה עצמאית ובלתי תלויה, אשר אינה מחוברת ואינה מחויבת לשום גורם ציבורי או פרטי, משוחררת משיקולים זרים ונעדרת אינטרסים פוליטיים; קבוצת המתנדבים נטולי האגו החברים בה חולקים מטרה משותפת: להבריא את המערכת הציבורית במדינה ולהחזיר את עטרת ההגינות השלטונית ליושנה. באחרונה הקמנו סניף חדש בחיפה שחבריו פועלים למען בטחונם האישי ואיכות חייהם של תושבי הצפון.

אנו פועלים לפני ומאחורי הקלעים לאסוף מידע מרשיע על פעילותם של אישי ציבור ואילי הון מושחתים. חלק מהמידע שנאסף מועבר לגורמי אכיפת החוק, וחלקו משובץ בפעילותנו השוטפת. אנו מלווים בעין פקוחה את החקירות השונות שנערכות בימים אלה בפרשיות שבהן מעורב ראש הממשלה, ויש לנו חלק בלתי מבוטל בחשיפתן ובהעלאתן על סדר היום הציבורי. הייתה לנו מעורבות רבה גם בחקירותיהם של שרים אחרים, ביניהם שר האוצר לשעבר. בצנרת שלנו מטופלות פרשות חדשות. בשלב זה השתיקה יפה להן.

בערב חגיגי זה אני מבקש להפיח גם מעט אופטימיות: עוד לא אבדה תקוותנו. יש עדיין קומץ של אישי ציבור ערכיים ועיתונאים אמיצים הפועלים ללא מורא וללא משוא פנים להגן על המינהל התקין ולחשוף את נגע השחיתות. ואולי חשוב מכך: יש אזרחים רבים המוכנים לעשות הרבה כדי לרפא את מדינה מחוליה. הם מרבים במעשי התנדבות, נחלצים לסייע לשכבות המצוקה ולמוכי הגורל ומושיטים עזרה לזולת בכל ימות השנה, לא רק בעיתות מלחמה. האנשים שיקבלו הערב את אות אומ"ץ נמנים עם אזרחים טובים אלה.

לסיום, מסכת תודות קצרה: אני מברך את מקבלי האות; את הקהל הנכבד שבא להזדהות איתם ואיתנו; את חברי המוסדות הנבחרים של העמותה, העמלים ללא לאות בהתנדבות; את חברי ועדת האות ברשות אורה רובינשטיין את כל מי שטרח ועמל כדי שאירוע זה יקרום עור וגידים, בעיקר מנהלת האירוע קרן פורת פרומר.

תודה מיוחדת לד"ר רן כוחן שהינו ציר מרכזי באירוע וברכות לפליצה' פלד המנהל החדש של אומ"ץ ולדורון טל עורך האתר של העמותה.

אני מברך גם את כל חברות וחברי עמותת אומ"ץ, הראויים כשלעצמם לאות הוקרה.

ותודה אחרונה לזמר המוערך חנן יובל, שמופיע כאן הערב בהתנדבות תוך הזדהות עם מטרות אומ"ץ.

תודה לכולכם שבאתם למעמד זה. שנה טובה והגונה.
 

 
 

נאום יו"ר עמותת אומ"ץ העיתונאי אריה אבנרי בקבלת הפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת [י"ט בשבט תשס"ז, 07.02.07]

בראשית דברי, אני רוצה להודות לנשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ולחבר השופטים על שמצאו אותי ראוי לקבל את פרס ביקורת התקשורת לשנת 2006.
 
זהו ללא ספק אירוע יוצא דופן: אדם מסוגי, שמנהל שנים רבות מאבק ללא פשרות וללא פניות בשחיתות השלטונית הגואה במדינה, שהגיעה כבר לממדים מפלצתיים וצבר במהלכו אויבים שיכולים למלא אצטדיון; לא מקבל פרסים, לא נבחר כיקיר העיר ולא מדליק משואות. במקום זאת אני מאוים, נרדף, מצותת ותביעות דיבה מצפות לו על כל צעד ושעל.

הפרס המכובד ניתן לי בגין פעילותי כיו"ר עמותת אומ"ץ, הפועלת ללא לאות למען המינהל התקין וטוהר המידות במדינה שלא פסחה על מעשי שחיתות בכלי תקשורת כתובים ואלקטרוניים ומשלמת על כך מחיר של החרמה בכמה מהם.

הפרס מוענק לי גם בזכות סידרה של מאמרים חריפים וחושפים על השחיתות בצמרת השלטון והצמרת הכלכלית ועל החיבוק ההרסני של ההון והשלטון שפרסמתי באתר Nfc.

בכמה מהם הצבעתי על ההסתאבות בעלי התקשורת והוקעתי עיתונאים שפגעו בעיקרון המקודש של זכות הציבור לדעת, ובמקום לשרת את הציבור הם משרתים את אדוניהם - ראשי המדינה וראשי ההון.

לא קל היה לי לצאת נגד התקשורת - נגד עמיתים וחברים למקצוע. כיהנתי בעבר כיו"ר איגוד העיתונאים ואני מכהן כיום כיו"ר חטיבת ותיקי התקשורת וכחבר נשיאות מועצת העיתונות, ואני מצווה לכאורה להיות בצידו האחר של המתרס. אבל החלטתי שטובת המדינה ונקיונה קודמים בעיני לחובתי הקולגיאלית כלפי תקשורת מטעה, מסתירה ומטייחת, שחוטאת כלפי ציבור קוראיה, צופיה ומאזיניה.

בשבועות האחרונים געשה המדינה בעקבות כיסוי תקשורתי שנוי במחלוקת של שתי פרשות מין שבהן מעורבים נשיא המדינה הנבצר ושר המשפטים לשעבר. לעומת זאת, לא עלו עד כה על סדר-היום הציבורי מחדליה של התקשורת הכתובה והאלקטרונית בנושא כיסוי פרשות שחיתות של אישים פוליטיים רמי-דרג ושל קברניטי המדינה.

כיצד קרה למשל שעיתונאים בכירים ופרשנים פוליטיים נרתמו להגן על ראשי ממשלות שסרחו וחטאו בשחיתות אישית חמורה רק משום שהם זנחו את האידיאולוגיה הימנית שלהם והחלו לחבק אה מחנה השמאל. אנשי תקשורת, שמקפידים בכל ימות השנה על כשרותם של אתרוגים פגומים ורקובים, חוטאים למקצועם ומועלים בתפקידם. באותה מידה קשה לסלוח למו"לים ולבעלי ערוצי תקשורת אלקטרוניים, שפוסלים תחקירים של עיתונאים בלתי-תלויים, ובכך מונעים מידע חיוני מהציבור.

אני קורא מעל במה זו לעיתונאים חוקרים אמיצים שתחקיריהם נפסלו: לפרסם את יצירותיהם באתרי אינטרנט עצמאיים ובלתי תלויים, שבהם אין צנזורה וידיהם של אילי ההון אינה משגת אותם.

הפרס שניתן לי הערב הוא אומנם אישי, אבל אני תורם אותו לעמותת אומ"ץ. חלק מכספי הפרס ייתרמו במזומן וייתרם באמצעות מימון ספרי החדש: "זעקי ארץ מושחתת", שעל שערו יתנוסס צילומו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט.

אף אחד מהמו"לים שעימם ניהלתי מו"מ לא היה מוכן להסתכן בהוצאתו לאור של הספר. משום כך הוא יצא לאור בהוצאה עצמית. כל ההכנסות ממכירת הספר ייתרמו לאומ"ץ.

ולבסוף, אני מבקש לומר כמה מילות תודה. ראשית, לחברי אומ"ץ - אזרחים אלמונים, ברובם מתנדבים, בעלי מוטיבציה ומודעות מופתית שתרמו יחד אתי להתעוררות ציבורית הגורפת סביב נושא השחיתות. חלק מהם מצויים כאן באולם ואני לוחץ את ידו של כל אחת ואחד מהם.

תודה נוספת לרעייתי זיוה שמעולם לא הכזיבה ולא חדלה לעודד אותי להמשיך במאבק הממושך בשחיתות.

ואחרון אחרון חביב, לחברי העיתונאי-החוקר יואב יצחק שנמצא עימנו כאן. בזכות הברית המקצועית והאישית שנכרתה בינינו הוא פתח את שעריו של האתר הפופולארי Nfc לסקירה נרחבת של הפעילות השוטפת של אומ"ץ, ובמקביל סלל לי דרך לפרסום דברי ביקורת נוקבים על התקשורת ללא הגבלה.

הקשר המשולב בינינו הוליד פעילות מסועפת נגד שחיתותם האישית של חלק מראשי המדינה. פעילות זו מצויה עדיין בעיצומה, ובקרוב יהיו צפויים גילויים מרעישים נוספים. התקשורת הכללית לא תוכל לעמוד יותר מן הצד. יואב, הרבה בזכותך אני ניצב על בימה זו. תודה לך. תודה לכולכם.

חבר מסוגך חיפשתי לשווא בשנות נעורי בירושלים ולא מצאתי. ישר, אנושי, חכם, נאה, גברי, בעל לב טוב, נדיב ,אמין, מפרגן, קר רוח. חבר לעת שמחה ולעת צרה שמעולם לא מתחמק מאחריות - אריה אבנרי סופד למשה לרר

כמה חברים יש לו לאדם בחייו. שניים שלושה לא יותר. אתה היית לאורך 40 השנים האחרונות אחד מחברי הטובים ביותר. ועתה אני חש חידלון בדיוק כפי שחשתי לפני שנים, כאשר הסתלק לעולמו אחי התאום ז"ל.

בתקופה הממושכת של חברותנו פעלנו בעולם התקשורת, שירתנו את ציבור העיתונאים בהתנדבות במוסדות הנבחרים וקיימנו קשרים חברתיים. אתה עודדת אותי בפעילותי במסגרת אומ"ץ, עמותה הנאבקת למען מינהל תקין וטוהר מידות, ונתת לכך ביטוי בעל פה, בכתב ובהשתתפותך בכנסים שלנו ואני הכרתי לך תודה.

מעולם לא רבנו, מעולם לא פגענו זה מעולם לא ריכלנו זה את זה ומעולם דרכנו זה על זה. אהבתי אותך מהרגע שבו נפגשנו בידיעות אחרונות, אתה כאיש ספורט בכל הווייתך ואני כעיתונאי חוקר בכל ישותי.

ראיתי בך סמל ומופת לעיתונאי מקצוען בכתיבה ועריכה, יסודי, אובייקטיבי, דעתן, זריז, לא מתחנף, רחוק מתככים ומליבוי יצרים. אדם שמכבד את מקצועו ומתברך בו וזוכה להערכה גם מאלה שהוא מתח עליהם ביקורת. כולם ידעו שאין בך רשע והזדון ממך והלאה. גידלת דור של עתונאי ספורט צעירים ששמותיהם מפארים היום את כלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית.

חבר מסוגך חיפשתי לשווא בשנות בנעורי בירושלים ולא מצאתי. ישר, אנושי, חכם, נאה, גברי, בעל לב טוב, נדיב ,אמין, מפרגן, קר רוח. חבר לעת שמחה ולעת צרה שמעולם לא מתחמק מאחריות.

היו זמנים שחשבתי בטעות שאתה גנדרן במידה מוגזמת בגלל לבושך ההדור והופעתך החיצונית הקפדנית, אבל מאוחר יותר הבנתי שהפדנטיות היא חלק מאופייך. היית הראשון שהופעת לבוש בחליפה ומעונב במשחקי הכדורסל שהיו חלק בלתי נפרד מעולמך. אחריך הלכו מנהלי קבוצות ומאמנים.

היו גם פעמים שחשבתי בטעות שאתה מחפש תוארי כבוד ציבוריים במוסדות אגודת העיתונאים, אבל אחר התברר לי שמעולם לא רצית להיות בראש הפירמידה, למרות שהיו לך כישורים לכך ורק חיפשת את השירות לציבור העיתונאים בכלל ולעיתונאי הספורט בפרט.

פעלת גם בנתינת מתן בסתר בהיקפים גדולים. לא במקרה נבחרת כנשיא לשכת הסניף הגדול של הבונים החופשים בתל אביב. היתה לי הזכות להיות בין אורחיך המעטים בטקס ההקדשה. לא היה אדם מאושר ממך.

הגורל פגע בך קשות כאשר רעייתך הראשונה רותי האהובה, אם בנך יחידך שוקי אשר אהבת, הסתלקה לעולמה בדמי ימיה. בכינו אחתך על מותה, עודדנו אותך ועמדנו לצידך ואתה הפגנת חוסן נפשי, אבל אני ידעתי שבסתר אתה לא מפסיק לבכות את רותי. התגלית כאב למופת כאשר גידלת בכוחות עצמך את שוקי. עשית הכול כדי להקל עליו והיית גאה כאשר החליט ללכת לעולם העסקים שבו הוא עושה חייל עד היום.

למרבה הצער, חלק מאיתנו העיתונאים הוותיקים שבעי מאבקים ואכזבות עם טעם מר בפה ומקלדת משובתת מאחלים לילדנו מקצועות פחות כפויי טובה, מקצוע שבו נמחקות לרוב לעיתונאים הותיקים הקריירות המקצועיות שלהם ונשכחים הישגיהם ותרומתם לעיתונים שבהם עבדו.

לא במקרה התגייסת אחרי צאתך לגמלאות להקים ולטפח במקביל לתא עתונאי הספורט גם את תא ותיקי התקשורת שהפך בינתיים לחטיבה. הצלחת לצקת תכנים לחברי התא, להחזיר להן חלק מגאוותם המקצועית ולקרב אותם אל בית סוקולוב שהיה ביתך השני. עד העת האחרונה שבה התקשית לעמוד על רגליך, אחרי שפרשת לפני ארבע שנים מראשות תא ותיקי התקשורת כדי לשמש סגן יו"ר אגודת העיתונאים, תפקיד שבו שימשת עד יומך האחרון. נטלתי על עצמי תפקיד זה והבנתי עד כמה טמונה בו יכולת עשייה למען העיתונאים הוותיקים.

ביום הולדתך שאמור היה לחול ב-22 בדצמבר, ארגנו לכבודך מסיבה של כל חברי החטיבה שבה עמדנו להעניק לך אות הוקרה על פעילותך המבורכת והממושכת למען ציבור העתונאים אבל לא זכית. לא זכית גם לקבל את תואר יקיר תל אביב. רעייתך השנייה, חיה הנאמנה והמסורה, פנתה אלי לפני שנה וחצי אחרי שכבר חלית במחלה הארורה ובקשה שאפעל מטעם אגודת העתונאים ללא ידיעתך, שתקבל את האות.

חיה, אחות במקצועה, היתה עזר כנגדך ונסיתה לעודד את רוחך ולהפיח בך תקווה מתוך אמונה שיעלה בך להתגבר על מחלתך. אשפוזיך החוזרים ונשנים בבית החולים אותתו לך שקיצך קרב ואתה העמדת פנים שאתה מאמין לאיחולים שלנו...

פעלנו מאחורי הקלעים, גייסנו המלצות חמות והיו סיכויים טובים שתזכה בו, אך אתה קלקלת לעצמך באקראי כשאר המלצת בחום על חבר אחר למקצוע שאמנם זכה בו.

לא היה גבול לאכזבתה של חיה שכל כך רצתה לשמח אותך וייחלה לכך שתספיק להתבשם ולו רק לשעה קלה, אבל בסופו של דבר תעתע בך הגורל פעם נוספת וגם חיה חלתה לדאבון לבנו במחלה הסופנית. התקופה שבה שניכם קיבלתם במשותף טיפולים רפואיים בבית החולים, תמכתם זה בזו, נאבקתם במשותף במחלה, היתה קשה מאוד עבורכם. אולי הבנתם שהמוות לא יפריד ביניכם.

חיה הסתלקה לעולמה לפניך. מאז מותה החלה הדעיכה הבלתי פוסקת. בחודשים האחרונים גבר סבלך אחרי שגופך החל לבגוד בך והמחלה שקיננה בגופך התפשטה וכילתה אותך בהדרגה.

באחת משיחות הנפש שלנו השמעת קול זעקה חרישי: "אני חש כמו איוב אני לא ידוע מה חטאתי ומה פשעתי" ולי לא היתה תשובה. אבל למרות שנשללה ממך עצמאותך הגופנית לחמת עד הרגע האחרון. רגליך לא נשמעו וידיך לא היו מסוגלות להניע את המקשים אבל אתה המשכת לכתוב בעזרת ברוריה המסורה את הטור המוניציפאלי שלך, את טורי הספורט. מוחך הפגוע היה צלול.

בסוף השבוע שעבר צלצלת אלי ואמרת לי: "אני רוצה להיפרד הגיעה שעתי ללכת". לא רציתי להאזין לדבריך. נזעקתי לביתך כדי לעודד אותך ולהפיח בך תקווה וכרגיל פגשתי שם את שעיה פורת, חבר מעולם אחר, אבל בסתר לבי ידעתי שזו תהיה כנראה פגישתנו האחרונה. בשבת כבר לא השבת לצלצולי הטלפון.

בימים האחרונים לחייך רצינו להתחיל מחדש את המהלך של קבלת אות יקיר תל אביב בניסיון לשפר את מצב רוחך. יו"ר האגודה אליעזר דר מסר לידיך בצעד מתואם העתק מכתב שהיה מיועד לוועדה לבחירת יקירי תל אביב, אבל אנחנו ידענו שאיחרנו את הרכבת וגם אתה, למרות שהחרשת, ידעת שלעולם לא תהיה בחייך יקיר העיר שבה נולדת ובה עשית את כל חייך.

משה יקירי, שעה קלה לפני שאנחנו נלווה אותך בדרכך האחרונה כדי לטמון את גופך המיוסר ליד רותי, אני רוצה להיפרד ממך ולומר לך רק זאת: כל שנותיך היית מלח הארץ. אילו היה אות כבוד אחר, אות ארצי של יקיר המדינה, אתה היית ראוי לו בזכות מה שהיית ומה שתרמת. אין לך תחליף.

 

 
נאומו של אבנרי בכנס חלוקת האותות של אומ"ץ [20.09.06]

מדי שנה, בתקופה זו של ערב הימים הנוראים, עורכת עמותת אומ"ץ את חשבון הנפש הלאומי של המדינה בתחומי טוהר המידות, המנהל התקין, השיוויון בפני החוק והעוולות החברתיות.

המציאות העגומה טופחת ללא הרף על פנינו כל הזמן. המדינה מתפרקת בהדרגה מערכיה, המוסר הציבורי מתרסק, והשחיתות הגואה מוסיפה ללחך את כל החלקות הטובות, שוחקת את התקוות ומרעילה את הדור הצעיר. אבל בשנה שחלפה, התסכול והכאוס הגיעו לממדים בלתי נסבלים. על כף המאזניים מונחים כעת לא רק צביוננו המוסרי, אלא גם עצם קיומנו העתידי.

מדינה מתוקנת ובריאה נשענת על ארבעה יסודות שחייבים להיות מוצקים ובלתי ניתנים לערעור: ביטחון, כלכלה, חוק ודמוקרטיה. אלה יסודות שמחוברים זה לזה, מזינים זה את זה ומניחים את התשתית לקיומה, חוסנה ועצמאותה. קריסתו של אחד מהם משפיעה ומקרינה על האחרים.

במדינת ישראל, למרבה הצער, ארבעת היסודות האלה נסדקו זה מכבר, והסדקים התרחבו במהלך המלחמה האחרונה בצפון, שחשפה את החיבור בין שחיתות שלטונית לבין סיאוב ביטחוני. הפנים האזרחיות המכוערות של המדינה חברו לפנים הנפולות של מערכת הביטחון. כספים שקוצצו מתוכניות אימונים חיוניות הוזרמו לאפיקים לא חיוניים. צה"ל נחשף בכשליו ובמחדליו. ביטחונם האישי של תושבי הצפון התערער: רבים מהם נאלצו לנטוש את בתיהם. וכזכור, גם תושבי הדרום אינם מלקקים דבש מול איום הקסאמים.

הכלכלה הישראלית, שנראית יציבה, היא פוליטית ביסודה. חלוקת המשאבים מהקופה הציבורית המידלדלת אינה הוגנת. היא מוכתבת, בין השאר, מהסכמים קואליציוניים שהסחטנות היא הקו המשותף להם, ומכניעה לוועדי עובדים השולטים בברזי המדינה.

החוק הישראלי מקרטע ואינו נאכף לא על-ידי משטרת ישראל, שידה קצרה מלהושיע, ולא על-ידי רשויות האכיפה האחרות. עינוי הדין הפך להיות הנאה מסחבת ומקומבינות ופטור בעונשים קלים או בעבודות שירות פיקטיביות.

החברה הישראלית שסועה, מפורדת מסוכסכת. הפערים מתרחבים, הקטבים מתחדדים, האלימות שוברת שיאים. זאת קרקע פוריה לשחיתות, ותחילת סופה של הדמוקרטיה. מן הראוי שנזהיר את עצמנו מבעוד מועד.

בראשית השבוע פורסם דוח מדאיג נוסף של הבנק העולמי, שקבע שיש עלייה משמעותית בהיקף השחיתות בישראל. מדדים בינלאומיים אחרים מצביעים גם הם על הידרדרותה של מדינת ישראל אל עבר מדינות העולם השלישי, שבהן השחיתות היא מחלה חשוכת מרפא, והשוחד הוא המטבע היציב. במקום צדקה ומתן בסתר - נדבכים במסורת היהודית - מתפתחת בישראל תופעה הפוכה של קבלה בסתר: קבלת שוחד בדרכים שונות ומגוונות, לעיתים מתוחכמות. למרבה הצער, נוהל נלוז זה נפוץ היום ברוב מגזרי המשק.

הסיסמה "מושחתים נמאסתם" התפוגגה כבר מזמן. למגינת לבנו, יותר ויותר אזרחים מגלים יחס סלחני, ואפילו מוקיר, למעשי השחיתות. הרוב הדומם מגלה אטימות, אולי משום שרעה חולה זו נתקבלה כנורמה, מתוך הנחה שכל שלטון משחית. וזה מחלחל. כיום, קשה מאוד למצוא בישראל גוף ציבורי שלא דבקה בו השחיתות ברמה זו או אחרת. לראיה, אנו חיים במדינה שבה נחקרים כחשודים בפלילים נשיאים, ראשי ממשלות, רבנים ראשיים, שופטים, שרי משפטים, שרי ביטחון פנים, חברי כנסת בסיטונות, ראשי עיריות בהמוניהם, מפכ"לי משטרה, פקידים בכירים, ראשי ארגונים ציבוריים, רופאים, פרקליטי צמרת, ומי לא. העובדה שבחלק מהמקרים לא מוגשים כתבי אישום אינה מעלה ואינה מורידה.

לרוע המזל, גם במערכת המשפטית דבק הרבב. יש שופטים שהתנהלותם הטילה או מטילה כתם על המערכת. האם זה מקרי שבית המשפט העליון, המוסד השיפוטי העליון, זוכה לאמון מוגבל של הציבור? זה אות מבשר רעות.

גם במערכות אכיפת החוק האחרות אחז הרקב. שוטרים מקיימים קשרי חברות עם גנבים, מידע פנים מהרשות לניירות ערך זולג החוצה, עובדי מס ההכנסה מדליפים תיקים של נישומים, עובדי מכס מתרועעים עם מבריחים. מאגרי המידע פרוצים לכל דורש. צנעת הפרט הפכה לידיעת הכלל.

סרחונו של הדג, שהחל בראשו, הגיע כבר לזנבו. העבריינות לסוגיה הפכה לספורט לאומי, והבושה נעלמה מזמן. מצויים אצלנו אישי ציבור שהחלו את דרכם כבני המעמד הבינוני ומשתייכים כיום לאלפיון העליון. כיצד מצליחים שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות ופקידים בכירים - גם אם שכרם גבוה יחסית - לממן רכישות נדל"ן בארץ, ולפעמים גם בחו"ל, בשווי מיליוני דולרים?

התשובה לשאלה מאין בא הכסף היא פשוטה: מצב כזה יכול להתקיים רק בזכות הזיקה בין הון ושלטון. במדינת ישראל, תופעה זו הגיעה לממדי ענק, עד כדי כך שההון והשלטון התערבלו זה בזה, ועכשיו ההון כבר בתוך השלטון. ההון שולט בשלטון.

ברשותכם, אצטט קטע מדברי הנביא ישעיהו, פרק א', פסוקים כ"א-כ"ג. הנביא מדבר כאן על קריה (עיר) שהפסיקה להיות נאמנה למשפט צדק: "מילאתי משפט, צדק ילין בה, ועכשיו מרצחים. כספך היה לסיגים, סובאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". איזו הקבלה מצמררת לימינו. חבל שהביטוי שניתן לה בתקשורת מסורס, מגמתי ומאולץ. בעצם, אין תמה על כך: כלי התקשורת הנשלטים בידי ברונים שמעדיפים לשרת את האינטרסים של בעלי בריתם - אילי ההון והפוליטיקאים - יותר מאשר את אלה של ציבור הצרכנים, שצרחותיו כבר אינן נשמעות.

כחבר נשיאות מועצת העיתונות, אני חש צער רב לנוכח חדירת השחיתות לתקשורת האלקטרונית והכתובה בישראל. חלק ניכר מכלבי השמירה של הדמוקרטיה ושל טוהר המידות הפכו לכלבי פודל מול מעשים לא כשרים של מו"לים ועורכים, שבזים לחוק אך מטיפים מוסר לאחרים. עיתונאים בכירים אחרים נאלמו דום מול מעשי שחיתות זועקים לשמים שביצעו אישי ציבור בכירים. נוצרה בתקשורת נורמה פסולה מעיקרה: מותר לטייח ולהסתיר מעשי שחיתות חמורים של איש ציבור רם דרג אם אותו איש ציבור משרת את האינטרסים המקצועיים ו/או הפוליטיים של העיתונאי. תרבות האתרוג קנתה לה מאחז של קבע.

מדינת ישראל כבר אינה מדינה של חמדת אבות, שבה אמורות להתגשם כל התקוות. סימני ההיכר המוחצנים שלה הם חמדנות, נהנתנות וסיאוב, זאת בזמן שבשוליה חיים מאות-אלפים אזרחים במצוקה ודלות, ילדיהם רעבים ומועדים לפורענות. ניכרת עלייה בשני סוגי העבריינות: זו של השבעים שאינם יודעים שובע, ולצידה זו של מקופחים, שמצוקתם מוליכה אותם אל הפשע. כולם זורמים אל ים העבריינות, והים אינו מתמלא.

יש לנו ארץ זבת חלב חמוץ ודבש מר. ארץ שכבר אינה אוכלת את יושביה: הם אוכלים את מה שנותר ממנה. כבר מזמן כל ישראל אינם חברים. יש צדק לעשירים וצדק אחר להמונים. ההטרדות המיניות הפכו למכת מדינה; תקיפות מיניות הן דבר של מה בכך; רצח נשים בידי בעליהן הפך לדבר שבשגרה; בני משפחות הפשע טומנים זה לזה מטעני חבלה ויורים זה על זה; נהגים שומרי חוק שמעירים לנהגים עבריינים מוצאים את עצמם בבתי חולים עם פנים מרוסקות ואיברים שבורים; סכסוכי שכנים על מקום חנייה מסתיימים בשליפות סכינים. כל דאלים גבר.

ישראל חדלה כבר מזמן להיות אור לגויים בתחומי ההגינות השלטונית וטוהר המידות. אורותיה המוסריים כבו, ועלטה שוררת בה. למרבה הצער, זאת האווירה שבה גדל דור ההמשך. לא בכדי הולכות ומתרבות תופעות כמו ירידה מהארץ והשתמטות המונית משירות צבאי, תופעות המוזנות על-ידי הריקבון הכללי הפושה בכל.

בערב חגיגי זה אני מבקש להפיח גם מעט אופטימיות: עוד לא אבדה תקוותנו. יש עדיין קומץ של אישי ציבור ערכיים ועיתונאים חוקרים אמיצים הפועלים ללא מורא וללא משוא פנים לחשוף את נגעי השחיתות. ואולי חשוב מכך: יש אזרחים המוכנים מוכנים לעשות הרבה כדי לרפא את מדינה מחוליה. הם מרבים במעשי התנדבות, נחלצים לסייע לשכבות הנחשלות ולמוכי הגורל ועוסקים בעזרה הדדית בכל ימות השנה, לא רק בעיתות מלחמה.

דומה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה התארגנו אזרחים לפעולה משותפת והתנדבותית בשחיתות השלטונית. הגופים ההתנדבותיים השונים רשמו לעצמם הישגים בלתי מבוטלים. בקצה מנהרת השחיתות החשוכה בוקעים כמה אורות, שהולכים ומתחזקים. אחד מהם הוא הלפיד של עמותת אומ"ץ, שהוקמה לפני שלוש שנים ותפשה את מקומה של עמותת אמיתי במאבק הבלתי מתפשר למען מנהל תקין וטוהר המידות. ובכורח הנסיבות, הנפנו דגל נוסף: מאבק למען צדק חברתי וסיוע לאזרחים שנפגעו מבירוקרטיה שלטונית ומאטימות ממסדית. אומ"ץ היא העמותה היחידה במדינה שמניפה את שני הדגלים האלה.

אומ"ץ, שאין בה ולו מקבל שכר אחד, היא עמותה עצמאית ובלתי תלויה, שאינה מחוברת ואינה מחויבת לשום גורם ציבורי או פרטי, משוחררת משיקולים זרים ונעדרת אינטרסים פוליטיים; אנו קבוצה של מתנדבים נטולי אגו מכל מגזרי המשק, ויש לנו מטרה משותפת: להבריא את המדינה ולהחזיר את עטרת ההגינות השלטונית ליושנה. אנו פועלים לפני ומאחורי הקלעים לאסוף מידע על פעילותם של אישי ציבור וטייקונים מושחתים. חלק מהמידע שנאסף מועבר לגופים המטפלים באכיפת החוק, וחלקו משובץ בפעילותנו השוטפת. אנו מלווים בעין פקוחה את החקירות השונות שנערכות בימים אלה בפרשיות שבהן מעורב ראש הממשלה, ויש לנו חלק בלתי מבוטל בהעלאתן על סדר היום הציבורי.

המלחמה בשחיתות קיבלה לפני כשנה תנופה בלתי צפויה, כשהשופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס נבחר לתפקיד מבקר המדינה החדש. בתוך זמן קצר הבנו שהגיע האיש הנכון למקום הנכון בשעה הנכונה, בזמן המכונה בעגה הספורטיבית "זמן פציעות": קודמו בתפקיד, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, אמר ערב פרישתו שהשחיתות הגואה מהווה סכנה קיומית למדינה, ושחובה להיאבק בה ללא פשרות. זו היתה מעין מורשת קרב ליורשו. ואכן, המבקר החדש הבין כבר מהרגע הראשון שמוטל עליו עול כבד, והוא נושא בו בזקיפות קומה, באומץ לב ובחוסר פניות.

השופט בדימוס לינדנשטראוס הצליח לצקת תוכן מהפכני במוסד המבקר, הצמיח לו שיניים חדות ופתח עידן חדש בתולדותיה של ביקורת המדינה: לא עוד דוחות שנתיים על מבוקרים אנונימיים, דוחות עבי כרס שמונחים כספר שאין לו הופכין, אלא דוחות מיידים עם שמות מפורשים. אין חסינות לאף מבוקר, אין הנחה, אין טיוח. דיווח על העבירות החמורות מועבר ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה שיורה על חקירת משטרה.

המבקר החדש לא הסתפק בכך והחליט שבגלל רפיונם של גופי אכיפת חוק, המוסד שבראשו הוא עומד זקוק למערכת חקירות עצמאית משלו. הוא גייס קצין בכיר לשעבר במשטרה, ניצב בדימוס עורך-דין יעקב בורובסקי, לשמש לו כיועץ בכיר והטיל עליו להקים אגף מיוחד למאבק בשחיתות הציבורית. אנשי האגף, בראשותו של יורם שבירו, יצקו תוכן לתקווה שניתן למגר את השחיתות. הם פועלים בהתמדה, בנחישות, במקצועיות ובמיומנות, ללא חשש משרים, אישי ציבור ושועים. אות ההוקרה שיוענק להם הערב הוא בבחינת הצדעה של עמותת אומ"ץ לפעילותם. כל הכבוד לכם, חברים: המשיכו במלאכת הקודש. אומ"ץ מעניקה לכם גיבוי ציבורי ומוסרי.

פעילותם הנחושה ורבת ההיקף של אנשי משרד המבקר, שעוררה כאמור מהפכה בתחום ביקורת המדינה, היתה לצנינים בעיני כמה מנושאי המשרות הבכירות במערכת הציבורית, החותרים לכווץ את היקף הביקורת ומנסים, בעצמם או באמצעות שלוחיהם, להכפיש את ראשי מערכת הביקורת. מזה זמן קיימת במדינה תופעה פסולה: נחקרים וחשודים שוכרים יחצ"נים, יועצי חרש וחוקרים פרטיים, שפועלים להלך אימים על החוקרים, כדי להרתיעם מלהמשיך במלאכתם.

בחודשים האחרונים, בעיתויים לא מקריים, הופיעו בכלי התקשורת פרסומים מגמתיים על מבקר המדינה ויועצו הבכיר, לצד השתלחויות בהם מצד אישי ציבור שונים. מי יודע, בשלב הבא עשויים להגיע אליהם גם איומים - גלויים או מוסווים - לחדול מפעילותם. אבל כל אלה טעו בכתובת. אין לי ספק שהשופט לינדנשטראוס וניצב בדימוס בורובסקי ימשיכו למלא את תפקידם באמונה וללא משוא פנים. תודה לכם ולכל עובדי המשרד על חלקכם בניקוי האורוות המעופשות.

לאחרונה הפך משרד מבקר המדינה לציר מרכזי בחקירת מלחמת לבנון השנייה. בעידן המבולבל של ועדות בדיקה שקמות ונופלות, פתח המבקר - בהתאם לסמכויות המוקנות לו - בבדיקה משלו, בהיקף לא מוגבל. הוא התעקש לעשות זאת חרף הלחצים שהופעלו עליו מכיוון הדרג המדיני, שהעדיף למנות בעצמו את חוקרי כשלי המלחמה. נגד מגמה זו התקוממה אומ"ץ: היינו החלוצים בהגשת עתירה לבג"צ להקמת ועדת חקירה ממלכתית. תבענו שנשיא בית המשפט העליון ימנה את חבריה, על-מנת שתזכה לאמון הציבור. הממשלה החליטה אחרת, אבל המאבק המשפטי טרם הסתיים. עמותת אומ"ץ סבורה שאזרחי המדינה זכאים לדעת את האמת, את כל האמת ורק את האמת על מה שאירע בחזית ובעורף. לא נרפה.

לסיום מסכת תודות קצרה: אני מברך את מקבלי האותות; את הקהל הנכבד שבא להזדהות איתם ואיתנו; את חברי הצוות המשפטי, שעמלים ללא לאות בהתנדבות; את כל מי שטרח ועמל כדי שהאירוע הזה יקרום עור וגידים; ואת כל חברי עמותת אומ"ץ. חלק מכם היו זכאים לעמוד על במה זו ולקבל אותות הוקרה, אבל אנחנו מחלקים אותות רק לאחרים.